שירה

ציפור מעומלנת / רחל אשד

ציפור מעומלנת / רחל אשד

לאבי, לזכרו

שׁוּב רוֹאָה אוֹתְךָ בַּלֵּילוֹת
בְּחֻלְצָה תְּכֻלָּה שֶׁל יֶלֶד
שׁוֹרֵק לְצִפּוֹר מְעֻמְלֶנֶת

שָׂפָם מַלְבִּין וְזִיפִים קוֹלְחִים
אֻמְלָל בֶּן שְׁמוֹנִים
שׁוֹכֵב עַל מִטַּת בֵּית הַחוֹלִים
מְכֻסֶּה בְּסָדִין מַצְהִיב כְּפָנֶיךָ
בָּא בִּדְרִישׁוֹת

וְהָלַכְתָּ סָדוּק וְקוֹלְךָ לֹא מַרְעִים
וּצְחוֹקִי מִתְחַמֵּק מִמַּבָּט מַאֲשִׁים

ניקוד: רונן יצחק

בשיחה פרטית, נזכרה המשוררת באביה, שכל ימיו נהג לגהץ את חולצותיו ולעמלנן, כשהוא שורק לעצמו. הזיכרון המוחשי הזה פותח את השיר ומיד לאחריו מעבר חד למיטת חוליו של האב. חרף האומללות, האב עדיין "בא בדרישות" ואילו הבת צוחקת לנוכח הקול שלא מצליח להרעים.

9 תגובות

  • ורד זינגר

    שיר יפהפה. "ציפור מעומלנת" ו"זיפים קולחים" מעוררים מפץ גדול של אסוציאציות ורגשות. המצלול המדוד משרת את האווירה, ושתי השורות האחרונות – המובדלות – מביאות, אוטומטית, לקריאה מחודשת של השיר וזורות בו כאב מסוג אחר מזה ששורטט בתחילתו.

  • ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)

    הגעגועים להורים שהלכו לעולמם, הוא מוטיב מוביל בכתיבה, שהיא בעיקרה תרפויטית. מעורבים בה הרבה רגשי אשם/ האם עשינו כל מה שהיה לעיל ידינו כדי לגמול להם על אהבתם ודאגתם לנו?/ האם אהבנו אותם מספיק?
    והנה, כל מה שאנחנו זוכרים מהם לעתים, הוא מנהג מסוים וטיפוסי רק להם, אמרה או בדיחה שלהם, או שמא תבשיל מיוחד? השיר היפה הזה הוא אולי דוגמה נאה לכך.

  • נילי אמיר-סגל

    הנה דוגמא נפלאה לכוחו של שיר להביע געגועים ואהבה לאב שהלך לעולמו. הציוריות והניגודיות שבבטוי "ציפור מעומלנת" מוביל אותנו לציפיות כה שונות וזה כוחו של שיר טוב. תודה לך רחל.

  • זיוה גל

    על המתח שבין 'הילד' לבין "האומלל בין שמונים"
    על חוסר האונים בסטטוס של שניהם

    ועל כל אלה מנצח "בא בדרישות" ו"מבט מאשים"
    שמלווה את הדוברת גם מעבר לשיר

    וגם אצל כל בן אנוש שנזכר, שנשמר בו המתח הבין דורי.
    כתיבה יפה. כתיבה לרוחי.

השאר תגובה