* / מיכל ברנע

  •  
  •  
  •  
  •  

* / מיכל ברנע

לִפְעָמִים בָּאָה קֹדֶם הַצּוּרָה.
לִפְעָמִים בָּא הַצְּלִיל.
לִפְעָמִים מוֹפִיעָה מַשְׁמָעוּת וּמְחַכָּה לָהֶם,
מִתְקָרֶבֶת לְבָנָה,
כְּמוֹ אַרְנֶבֶת
לִשְׁתּוֹת מִמֶּנִי מַיִם.

ארס-פואטיקה במיטבה. בתהליך היצירה אין חוקים ולהשראה פנים רבות. אך בכל יצירה יש אלמנט של הפתעה, כארנבת לבנה החומקת מן הכובע.

11 thoughts on “* / מיכל ברנע

  1. רוחה שפירא

    שלום ענת,
    "על טעם וריח אין להתווכח" ואעפ"י כן לדעתי, הצורה, הצליל והמשמעות מפעימים (גם בלי לקרוא בשמם), בדרך ההתבוננות הפשוטה, הבלתי אמצעית והאישית של המשוררת, בשורות האחרונות של השיר. חג שמח!

  2. רוחה שפירא

    *
    לִפְעָמִים
    מִתְקָרֶבֶת לְבָנָה,
    כְּמוֹ אַרְנֶבֶת
    לִשְׁתּוֹת מִמֶּנִי מַיִם.

    בעיניי השיר נכון, יפה ומושלם, כך, בלי שלוש השורות הראשונות (שהן יפות ומעניינות בפני עצמן). תודה.

  3. נילי אמיר-סגל

    גורם ההפתעה בחלק השני של השיר "עושה את השיר"… תודה לך .
    אגב מימיי לא חשבתי שהמוזה יכולה להופיע כארנבת …

  4. רחל אשד

    מאד אהבתי את השיר. במיוחד את דימוי הארנבת כמוזה הכה חמקנית שכולנו, המשוררים, כמהים לתפוס ברגע של חסד.
    יפה גם המשך הדימוי, כאשר הארנבת שותה את מי הדוברת, כאילו היא מעיין נובע.
    תודה מיכל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *