שירה

זה העניין \ ורד זינגר

זה העניין * \ ורד זינגר

לְגַלּוֹת אֶת הָאִי
כָּחֹל מִסָּבִיב וּמִפְרָץ קָטָן
לְהִשָּׁאֵר עָלָיו −
אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה כָּאן.

לְכַסּוֹת אֶת הָאִי-אֶפְשָׁר,
אַדְמַת מִדְבָּר קָרָה
לְכַסּוֹת עָלָיו −
אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה גַּם.

כָּל הַחַיִּים כָּכָה:
לְגַלּוֹת וּלְהִשָּׁאֵר וּלְזַהוֹת
וּלְכַסּוֹת
וּלְכַסּוֹת.

ניקוד: שושנה ויג

* הומאז' לשיר זה החלום \ אולב האוגה

שירו של אולב האוגה (מתוך "הנהר שמעבר לפיורד", הוצאת "קשב לשירה", תרגום: סבינה מסג וחנה מאי-סוונדל) עורר בי מפץ גדול של רגשות ותובנות. הנה השיר:

זה החלום \ אולב האוגה
זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,
שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינו,
שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינו,
שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנו,
שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.

החלום הוא להיות כאן ועכשיו. המפרץ הזה, הקטן, הרי היה שם כל הזמן, אבל אנחנו לא ראינו אותו בשל עוורוננו. המחשבות המתווכחות עם המציאות − הן אלה שהיו כטריז בינינו לבין המפרץ הזה, הקטן. זה בעצם העניין, כמאמר שם שירי שלי.
שירי מתאר את הכמיהה להסיר את הטריז הזה מלכתחילה ("להישאר עליו \ אפשר שזה כאן"). משחקי המילים בין "אי" לבין "אפשר" היו לי כמשוטים לקראת ההגעה למפרץ המגולם בבית האחרון שבשירי − ובו התובנה, כי החיים הם מאבק בין המחשבות לבין המציאות וכי יש להשלים עם התנועה הזאת שבה יש גילוי, הישארות ולבסוף − כיסוי.
באשר לזה האחרון, הכיסוי, הרי שמדובר בשני סוגי כיסוי שונים בתכלית באופן סמנטי, כפי שהם מודגמים בבית השני בשירי: "לכסות על", שמשמעותו להכחיש ולטשטש ו"לכסות את" שמשמעותו לעטוף ולצפות.

ורד זינגר

15 תגובות

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    לגלות את היופי את הטוב ולהשאיר, אני חושבת שזה הקושי הגדול ביותר ובשיר זה בא לידי ביטוי בעוצמה וביופי , לגלות את האי הכחול ולא לכסותו……נפלא.
    תודה.

  • נילי אמיר-סגל

    על הגילוי והכיסוי בלשון כתב כבר המשורר ביאליק במאמרו הידוע "כיסוי וגילוי". ואת הפלאת לשחק עם הביטוי הזה בדרך מעניינת מאד.
    כתבת שיש מאבק בין מחשבות למציאות והמאבק לדעתי הוא גם לעתים בכתיבה עצמה ובדרך המיוחדת של הכותב לגלות ולכסות.

  • טל מזרחי

    שיר קטן ויפה ואותי באופן אישי תמיד מעניין להבין את מקורות ההשראה, ללמוד צורת חשיבה של יוצרים

  • זיוה גל

    "שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן."
    ולמה לא ידענו? (אני שואלת) אולי כי כיסינו עליו כדי להגן על עצמנו
    אך גם כיסינו אותו- שמרנו אותו עבורנו. הגנו עליו, עטפנו אותו וכתוצאה מכך גם אותנו

    וכך אדם חי בין המתח הזה אשר בין השניים כדי להגיע
    למחוז חפצו

    "לְכַסּוֹת אֶת הָאִי-אֶפְשָׁר,
    אַדְמַת מִדְבָּר קָרָה
    לְכַסּוֹת עָלָיו −
    אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה גַּם…"

    שיר חכם שיר פילוסופי נהדר.
    [יש הרבה שירים על 'אי' למשל של זלדה, וכאן יש כיוון בהחלט ייחודי ומקורי]

    תודה.

  • שושנה ויג

    ורד היקרה
    אהבתי את שירך בראשונה כשניקדתיו, וכעת כשאני קוראת שהתייחס לשיר של האוגה אוהבת יותר. בקיץ 2014 ביקרתי בפיורד שבו התגורר כל ימיו. הייתי בביתו של המשורר פגשתי את בני המשפחה שמחזיקים את הבית ושומרים על המקום. אכן מקום חלומי בקצה הפיורד. החיים נראים אחרת מעל פסגות ירוקות.
    שושנה ויג

  • סלע אירית

    ואני ראיתי אי ,מי לא חולם על אי לפעמים,אני קראתי תמיד למשמרת שלי במיון בהיותי אחות "אי של שפיות" ולכסות,כן כמו שבעל חיים מכסה ומחביא אוכל שנשאר ליום המחר.
    אבל יש גם אי שהוא "אי וודאות" ומפרץ כחול של אמת או דמיון.
    בכל מקרה דבר אלי מאד השיר שלך ורד ,אני אוהבת שיר שמאתגר לחשוב.

  • איתן

    אני מתייחס בהערכה רבה למשורר, שמוצא לנכון לשתף את קוראיו במקורות ההשראה , באירועים ובמקומות שנגעו בו , עת חצב וסתת את המלים שהפך לשיר.

    ביקרתי לפני שנים בבית המשורר הצ'יליאני פאבלו נרודה, שהפך למוזיאון המנציח את זכרו. ליד כל שיר המוצג במוזיאון יש קטע הסבר , שכתב פאבלו נרודה . בשעות הרבות שרעייתי ואני היינו שם, שמתי לב שרבים מהמבקרים אינם מוותרים על קריאת 5-7 שורות ההסבר של המשורר עצמו, שהמשורר מצא לנכון לכתוב .

    אני לא ויתרתי על קטע הסבר.

השאר תגובה