שירה

לְכַרְמֶלָּה / נועה אלון

לְכַרְמֶלָּה / נועה אלון

"זִקְנָה אֵינָהּ שִׂמְחָה" אָמַרְתְּ פַּעַם בְּפּוֹלָנִית מְאֻבֶּקֶת
וְעַכְשָׁו,
מְקֻפֶּלֶת אֶל תּוֹךְ סָדִין פִּרְחוֹנִי
מִטַּשְׁטֶשֶׁת אֶל הַפְלוֹרוֹסֵנְט וְאֶל רֵיחַ
חָמְרֵי הַחִטּוּי
אֲנִי רוֹאָה בַּגּוּף הָרָפוּי אֶת סִימַן הַכְּנִיעָה הָרִאשׁוֹן.

אֻמְלָלָה שֶׁלִּי,
כַּמָּה רַחֲמִים עוֹד תּוּכַלְנָה הָאֲחָיוֹת לְטַפְטֵף
אֶל תּוֹךְ זְרוֹעֵךְ
כַּמָּה מְכוֹנוֹת עוֹד תִּקְצֹבְנָה
פְּעִימוֹתַיִךְ הַבּוֹדְדוֹת
כַּמָּה בּוֹגְדָנוּת עוֹד תִּשְּׂאִי
טֶרֶם הַיֵּאוּשׁ בְּעֵינַיִךְ

ניקוד: אור שפירא

הרפואה יודעת להאריך את משך החיים, אך לצערנו לא תמיד מסוגלת לשפר את איכותם. כמו שנכתב בשיר: "זיקנה אינה שמחה", והזכות למות בכבוד היא משאלת לב שמתמוססת.

14 תגובות

  • מירי

    שיר חזק שנוגע באמת.
    הבוגדנות היא של המדע והחוק שמאריך חיים בגוף מת שכבר אינו יכול לשמוח ומטפטף את הסבל לורידים אדיש לכבוד ולגוף שמבקש מנוחה.

  • תמרה אור סלילת

    שיר יפה, מלא חמלה. אני הייתי מורידה את "אומללה שלי". המסר עובר היטב גם ללא זה, והשורה הזאת רק סוחבת לכיוון מלודרמטיות.

    • נועה אלון

      תודה לך תמרה.
      השיר נכתב ביציאה מבית החולים, כתרגום של המחשבות המעורפלות להבנה בהירה יותר. אני מבינה את הערתך, אך עבורי- השיר נכתב כפי שהוא, 'בישיבה אחת', ברגע אחד וכואב. המלודרמטיות מחזירה אותי לאותו הרגע ולאותה התחושה המדויקת.
      תודה לך.
      נועה

  • ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)

    שיר חזק מאוד. הייתי מוריד את השורה"אומללה שלי". היא מיותרת לנוכח שאר השיר שמטיב כל כך לתאר את החולי והזקנה. כהערה כללית, מניסיוני – הרפואה, להוציא את המחקר הרפואי, היא תעשייה של אשליות וסבל כשמדובר בזקנה ובמחלות סופניות. מהתעשייה הזו מתעשרת תעשיית התרופות ומתרוששים המוני בני אדם – לשווא!

    • נועה אלון

      תודה לך עודד.
      מבינה ומעריכה את הערתך, הסברתי את נקודת מבטי בתגובה לתמרה אור סלילת.
      הערתך על הרפואה כ"תעשיית אשליות וסבל' מפוכחת ועצובה…ומעציבה עוד יותר אם תואר הד"ר בשמך הינו רפואי ולא אקדמי.
      שבוע טוב ותודה.
      נועה

  • ענת קוריאל

    יש משהו נכון ונוגע בפנייה הישירה והאישית: אומללה שלי. כך, בכל אופן, רונית ואני הרגשנו.
    לגבי התרופות, אני מזדהה עם דבריו של עודד ניב. חבל שצריך לנסוע עד שווייץ כדי לקצר את דרך הייסורים

  • זיוה גל

    "טֶרֶם הַיֵּאוּשׁ בְּעֵינַיִךְ" – שירה המביטה ישירות למוות בעיניים
    שירת קינה אני רואה כאן
    (לא רק על כרמלה שאליה מופנה השיר)

    אני שומעת גם את בכי הדוברת על עצמה, כאדם.
    על קיום האדם הרגעי כולו
    על כל אדם (אומלל!) עת מגיעה שעתו ועליו להביט ישירות למוות בעיניים, על סימניו
    בצורה זו או אחרת
    "אֲנִי רוֹאָה בַּגּוּף הָרָפוּי אֶת סִימַן הַכְּנִיעָה הָרִאשׁוֹן."

    שיר קשה לקריאה [הרבה יותר קל להדחיקו:)]

    תודה.

  • ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)

    נועה יקרה, אני לא רופא. אני לצערי מטופל, ש"זכה" לפגוש לא מעט רופאים חמדנים, בלשון המעטה, מקובעים ב"קופסה" שלהם מימי בית הספר לרפואה, רחוקים מן ההסתכלות ההוליסטית הדרושה כל כך דווקא במקצוע הזה, שלא לדבר על כך שהם נעדרי חמלה. אני חושב ששירך המרשים מבטא לא מעט את תחושותיי אלה, ואני מודה לך על כך.

  • חגית מ.

    שיר חזק. אני דווקא מזדהה עם ה'אומללה שלי'. כמישהי שחוותה את הזוועה עם אמה ואביה ז"ל בגיל צעיר, זה כל-כך מדבר אלי לצערי.

השאר תגובה