שיעורים בפרידה / איריס אליה כהן
 
הֱיִיתֶם הֲפָכִים גְּמוּרִים
אַתְּ הִשְׁתַּמַּשְׁתְּ בְּאוֹר בְּכַמֻּיּוֹת וּבְהֶכְרֵחַ
כְּמוֹ כַּפִּית גְּדוּשַׁת סֻכָּר בְּכוֹס קָפֶה,
הוֹסַפְתְּ אוֹתוֹ לְכָל דָּבָר,
אֶצְלוֹ הֻנְהַג שְׁעוֹן חֹרֶף בִּקְבִיעוּת
כָּל הַשָּׁנָה
מֻקְדָּם נִתְפַּס
כִּמְאֻחָר, וּלְעִתִּים הָיָה יוֹמוֹ נָטוּל
לַחֲלוּטִין. אַתְּ הָיִית פְּתוּחָה וְדַבְּרָנִית
פִּזַּרְתְּ מִלִּים לְכָל דִּכְפִין,
הוּא, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הִבְרִיחַ אֶת שְׂפָתָיו
אוֹסֵף אֵלָיו
אֶת שְׁתִיקוֹתָיו, מַחְשְׁבוֹתָיו
בְּאֵרוּעִים לֹא לוֹ, נִסְגָּר.
 
יָכֹלְתְּ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו שָׁעוֹת, כּוֹתֵב, קוֹרֵא
עָיֵף, נִרְדָּם, חוֹלֵם, וּלְלַטְּפוֹ בְּעוֹד
שֶׁמֵּעֵינָיו נִבַּט מַבָּט קָצָר, זָהִיר.
 
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הָיוּ הַמַּבָּעִים כֻּלָּם
קְרִירִים
(לִבֵּךְ עוֹדוֹ רָתוּחַ
וְגוֹלֵשׁ עָלָיו מֵרֹב גַּעְגּוּעִים)
 
הָיִית קוֹרֵאת לוֹ, "אֲהוּבִי,"
"מַחְמַל נַפְשִׁי," "מָתוֹק שֶׁלִּי,"
וְהוּא הָיָה מֵשִׁיב לָךְ בִּמְשׂוּרָה בְּ"כֵּן?"
וּפַעַם הִתְפּוֹצַצְתְּ מִצְּחוֹק כְּשֶׁהִשְׁאִיר עַל פֶּתֶק
רְשִׁימַת קְנִיּוֹת, וּבְרֹאשָׁהּ כָּתַב לָךְ:
"אִירִיס יְקָרָה."
 
אֲבָל אָהַבְתְּ אוֹתוֹ
כָּל כָּךְ
 
תָּמִיד נִרְאָה לָךְ
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁאִבֵּד
דְּבַר מָה, (שָׁעוֹן, כַּדּוּר, כִּוּוּן)
אוֹ שֶׁהִגִּיעַ שׁוּב לְבֵית הַסֵּפֶר
בְּלִי כָּרִיךְ בַּתִּיק,
אוֹ שִׁעוּרִים
נָכוֹן לִסְפֹּג עוֹד נְזִיפָה מֵהַמּוֹרָה
 
אִם רַק הָיָה רוֹצֶה, הָיִית נוֹתֶנֶת אֶת שֶׁלָּךְ,
(גַּם אֶת הַפְּרִי)
וְגַם, לְהַעְתִּיק אוֹתָךְ
 
אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ, נִסִּית לִכְתֹּב כְּאֵב
בְּכָל מִינֵי מִלִּים רַכְרוּכִיּוֹת
חַסְרוֹת עַמּוּד שִׁדְרָה

"שיעורים בפרידה" הוא שיר געגועים מתוקים. האהוב המקמץ במילים מקמץ גם באהבה – בזמן שהכותבת שופעת אהבה ומילים. הפרידה מערערת את הביטחון שלה בערכן של המילים ושל יצירתה, אבל השיר עצמו הוא עדות לכוחן.