ארכיון תגיות: איריס אליה כהן

שיר לאחותי/ איריס אליה כהן

 
בְּזִכְרוֹנִי
נוֹלַדְנוּ אָז
בְּבֶטֶן הַיַּבֶּשֶׁת הַגְּדוֹלָה
שָׁכַבְנוּ גַּב אֶל גַּב
אוֹ
חֵיק אֶל חֵיק
שׁוֹק עַל יָרֵךְ
דְּבוּקָה שֶׁל דָּם, בָּשָׂר
וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה
 
הַצִּפּוֹרִים כִּיסוּנוּ טֶפַח בַּד
טְפָחַיִם אוֹר, גַּם הָאֲוִיר
הָיָה לָנוּ חֻלְצָה
 
סוּמוֹת חִכִּינוּ לָאֵלָה
לְמַרְגְּלוֹת עֲצֵי הַקִּנָּמוֹן וְהָעֻזְרָד
שְׁתִי נְמֵרוֹת שְׁחֹרוֹת
הָיוּ לָנוּ לְאִמָּהוֹת
וְלֹא חָלָב בָּכִינוּ
לֹא מֵי דְּבַשׁ
לֹא צִיר שְׁקֵדִים
דָּבָר רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן
בִּקַּשְׁנוּ
דַּף וְעִפָּרוֹן
 
*
בְּזִכְרוֹנִי
גּוּפֵנוּ הַפָּעוּט אָפוּף שִׁירָה
כִּקְטֹרֶת אֵשׁ בִּסְגֹּר הַמְּעָרָה
וּשְׁתֵּינוּ מְשַׂחֲקוֹת עַל רַחֲבַת הַטִּיט
הָעֲשׂוּיָה מִמּוֹץ וּבֹץ
שַׁבְּצִי-נָא
הֲבָרָה לַהֲבָרָה
 
*
בְּזִכְרוֹנִי
אַתְּ וַאֲנִי
בְּסַארִי מֶשִׁי רַךְ, נִכְרַך
עַל מֹתֶן, יְשוּבוֹת
עַל כֵּס בְּאֵר
אוֹ בֶּחָצֵר
אַחֲרֵי טְבִילָה
בְּעוֹר עֵירֹם, חָלָק
 
אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ קָצֶה שֶׁל אוֹת
אַתְּ מַנִּיחָה בְּכַף יָדִי
מִלָּה
 
הַיַּתּוּשִׁוֹת שׁוֹתוֹת לְחַיִּים דָּם
מִזְּרוֹעוֹתֵינוּ גַּם
גַּחְלִילִיות
דּוֹלְקוֹת אַחֲרֵינוּ
עַד לְשֶׁפֶךְ הַנָּהָר
 
*
בְּזִכְרוֹנִי
אֲנַחְנוּ יְלָדוֹת
נֶאֱחָזוֹת בַּעֲנָפִים כִּפְרִי
בָּשֵׁל, תְּלוּיוֹת כְּעָגִילי פְּנִינָה
עַל תְּנוּךְ הָעֵשֶׂב
כְּמוֹ הַלְּבָנָה
אֲנַחְנוּ מְחַפְּשׂוֹת
עִם בּוֹא הָעֶרֶב
אֶת צִדֵּנוּ הַמּוּאָר
 
*
בְּזִכְרוֹנִי
אֲנַחְנוּ נְעָרוֹת
צוֹחֲקוֹת כְּשִׁכּוֹרוֹת
מִסִּפּוּרִי-זִמָּה
שֶׁאַף אֶחָד עֲדַיִן
לֹא סִפֵּר,
וּמִתְלַבְּטוֹת: כְּדַאי אוֹ לֹא כְּדַאי?
בּוֹדוֹת שְׁקָרִים, זוּטוֹת
וַאֲמִתּוֹת, נָשִׁים כְּרוּיוֹת
לְלַחַשׁ סוֹד הַיַּיִן
לְעָסִיס הַמַּנְגּוֹ,
מְהוּמַת הַצַּ'אי
 
*
שׁוּב אַפְּרִיל בַּסַּף
אַלְפַּיִם וְעֶשְׂרִים
דּוֹמֶה שֶׁהָעוֹלָם
נִגַּף
נָסוֹג אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ
אֲנַחְנוּ בַּחֲזִית הַהֲזָיָה
ֹ 
פִּתְאוֹם גַּם תֵּל אָבִיב שֶׁלָּךְ
הִיא עִיר בְּלִי עִיר
הִיא עִיר
בַּהֲרָקָה
 
וְגַם אֶצְלִי
הָר הַכַּרְמֶל
סָגוּר וּמְסֻגָּר
הָאוֹר נָשִׁיר
הַבֹּקֶר מַחְשִׁיךְ מֻקְדָּם
וּבַמִּרְפֶּסֶת
מֶזֶג הָאֲוִיר נָמוּךְ
 
וְקַר. אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה
לְהִתְרַכֵּז, לֹא מַצְלִיחָה
לִכְתֹּב
צִיָּה
 
הַמַּחְשָׁבוֹת עָפוֹת
וְלֹא רוֹצוֹת לַחֲזֹר
 
(אֵין פֶּלֶא,
כָּכָה זֶה
כְּשֶׁהָרֹאשׁ
הוּא קֵן הַקּוּקִיָּה.)
 
*
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי
(וְגַם אוֹתָךְ):
כַּמָּה כְּבִיסוֹת עוֹשָׂה, לְדַעְתֵּךְ, אִשָּׁה
בִּזְמַן מָצוֹר? (וְכַמָּה עוּגִיּוֹת
וְלַחְמָנִיּוֹת זֵיתִים)
הַאִם הוֹרֵינוּ זַ"ל עֲדַיִן נִפְגָּשִׁים?
אִם כֵּן, כָּל כַּמָּה זְמַן?
הַאִם הַגַּעְגּוּעַ הוּא מַצַּב צְבִירָה
מוּצָק? אִם כֵּן, הַאִם הוּא מִתְפּוֹרֵר
בִּזְמַן עָתִיד?
הַאִם "הַיּוֹם שֶׁאַחֲרַי" עָשׂוּי לָבוֹא
מְעַט לִפְנֵי?
וַאֲחוֹתִי
וּבְכֵן,
 
מָתַי אַתְּ בָּאָה לְהַצִּיל אוֹתִי?

שיעורים בפרידה / איריס אליה כהן

שיעורים בפרידה / איריס אליה כהן
 
הֱיִיתֶם הֲפָכִים גְּמוּרִים
אַתְּ הִשְׁתַּמַּשְׁתְּ בְּאוֹר בְּכַמֻּיּוֹת וּבְהֶכְרֵחַ
כְּמוֹ כַּפִּית גְּדוּשַׁת סֻכָּר בְּכוֹס קָפֶה,
הוֹסַפְתְּ אוֹתוֹ לְכָל דָּבָר,
אֶצְלוֹ הֻנְהַג שְׁעוֹן חֹרֶף בִּקְבִיעוּת
כָּל הַשָּׁנָה
מֻקְדָּם נִתְפַּס
כִּמְאֻחָר, וּלְעִתִּים הָיָה יוֹמוֹ נָטוּל
לַחֲלוּטִין. אַתְּ הָיִית פְּתוּחָה וְדַבְּרָנִית
פִּזַּרְתְּ מִלִּים לְכָל דִּכְפִין,
הוּא, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הִבְרִיחַ אֶת שְׂפָתָיו
אוֹסֵף אֵלָיו
אֶת שְׁתִיקוֹתָיו, מַחְשְׁבוֹתָיו
בְּאֵרוּעִים לֹא לוֹ, נִסְגָּר.
 
יָכֹלְתְּ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו שָׁעוֹת, כּוֹתֵב, קוֹרֵא
עָיֵף, נִרְדָּם, חוֹלֵם, וּלְלַטְּפוֹ בְּעוֹד
שֶׁמֵּעֵינָיו נִבַּט מַבָּט קָצָר, זָהִיר.
 
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הָיוּ הַמַּבָּעִים כֻּלָּם
קְרִירִים
(לִבֵּךְ עוֹדוֹ רָתוּחַ
וְגוֹלֵשׁ עָלָיו מֵרֹב גַּעְגּוּעִים)
 
הָיִית קוֹרֵאת לוֹ, "אֲהוּבִי,"
"מַחְמַל נַפְשִׁי," "מָתוֹק שֶׁלִּי,"
וְהוּא הָיָה מֵשִׁיב לָךְ בִּמְשׂוּרָה בְּ"כֵּן?"
וּפַעַם הִתְפּוֹצַצְתְּ מִצְּחוֹק כְּשֶׁהִשְׁאִיר עַל פֶּתֶק
רְשִׁימַת קְנִיּוֹת, וּבְרֹאשָׁהּ כָּתַב לָךְ:
"אִירִיס יְקָרָה."
 
אֲבָל אָהַבְתְּ אוֹתוֹ
כָּל כָּךְ
 
תָּמִיד נִרְאָה לָךְ
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁאִבֵּד
דְּבַר מָה, (שָׁעוֹן, כַּדּוּר, כִּוּוּן)
אוֹ שֶׁהִגִּיעַ שׁוּב לְבֵית הַסֵּפֶר
בְּלִי כָּרִיךְ בַּתִּיק,
אוֹ שִׁעוּרִים
נָכוֹן לִסְפֹּג עוֹד נְזִיפָה מֵהַמּוֹרָה
 
אִם רַק הָיָה רוֹצֶה, הָיִית נוֹתֶנֶת אֶת שֶׁלָּךְ,
(גַּם אֶת הַפְּרִי)
וְגַם, לְהַעְתִּיק אוֹתָךְ
 
אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ, נִסִּית לִכְתֹּב כְּאֵב
בְּכָל מִינֵי מִלִּים רַכְרוּכִיּוֹת
חַסְרוֹת עַמּוּד שִׁדְרָה

"שיעורים בפרידה" הוא שיר געגועים מתוקים. האהוב המקמץ במילים מקמץ גם באהבה – בזמן שהכותבת שופעת אהבה ומילים. הפרידה מערערת את הביטחון שלה בערכן של המילים ושל יצירתה, אבל השיר עצמו הוא עדות לכוחן.