אני ואת / איתן קלינסקי

לאתי בהגיעך לגבורות ולציון 64 שנות חברות

אֲנִי וְאַתְּ בִּמְחִלָּה רַכָּה
בְּתוֹךְ עַלְוַת לִטּוּפִים לָחָה
עַד סוֹף כָּל הַמֶּרְחַק
לִקְרַאת מַה שֶׁלֹּא נִמְנַע
הַפַּעַם לֹא נְמַהֵר
נֵלֵך לְאַט לְאַט .

רכות וליטופים "עד סוף כל המרחק" בשיר אהבה נוגע ללב.

פַּת חֲרֵבָה שֶׁל אַהֲבָה / איתן קלינסקי
 
בְּלַיְלָה מִתַּמֵּר הֶבֶל חָם מִפְּרִימוּס רוֹעֵשׁ בַּחֲלוֹם
מְנוֹרַת נֶפְט מְפֻיַּחַת שָׁבָה אֵלַי מִמַּסָּע מְעֻנָּן
הִגִּיעַ גַּם קֶמֶט חָרוּשׁ שֶׁל אַבָּא אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁהוּא עִם אִמָּא שָׁם
מְדַבְּרִים אֵלַי בְּשָׁפָה מְעַַשֶּׁנֶת פֶּחַם מִסִּיגָרְיוֹת "מָטוּסְיָאן"
סִיגָרְיָה מַדְלִיקָה סִיגָרְיָה בְּרֵאוֹת מַצְרִידוֹת רַק מִלִּים מִשְׁתָּעֲלוֹת הַמַּרְעִידוֹת אֶת הַקִּירוֹת,
מִיָּד הִגִּיעָה גַּם דִּמְעָה שֶׁל אִמָּא מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּשָׁפָה אִלֶּמֶת
עֲטוּפָה בְּאַשְׁדּוֹת שֵׂעֲרָהּ שֶׁהִלְבִּין תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרִים מוּבָסִים
הִיא בָּאָה אֵלַי עֲדוּיָה בִּבְרִית חֲשׁוּכַת מַרְפֵּא עִם אֶגְלֵי זֵעַת יְמֵי עֲבוֹדָה
שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם סוֹף בְּקִיוֹסְק דָּמוּעַ
שֶׁהִתְכַּוֵּץ בְּפִנָּתוֹ, נָפַח נִשְׁמָתוֹ,
כִּי לֹא עָמְדוּ לוֹ כּוֹחוֹתָיו מוּל חָדָשׁ שֶׁהָלַם בַּגָּזוֹז הַמְּאֻדָּם הִכָּה אֶת הָאֶסְקִימוֹ לִימוֹן
וְנוֹתְרָה לָה שׁוֹתֶקת-אִלֶּמֶת
רַק בְּרִית חֲשׁוּכַת מַרְפֵּא עִם הַפַּת הַחֲרֵבָה שֶׁל הָאַהֲבָה
עֲלֶיהָ אַבָּא וְאִמָּא שׁוֹמְרִים מִכָּל מִשְׁמָר גָּם שָׁם
כִּי לֹא דָּהָה הַיּוֹפִי שֶׁלָּבַשׁ תַּכְרִיכִים נָחִים בֵּין הָאֲבָנִים.

שיר אהבה להורים העמלים שעברו מן העולם, כי "לא דהה היופי" ממרחק השנים, ולא התכווץ הגעגוע.

הסהר עורג / איתן קלינסקי

הַדָּם מְפַכְפֵּךְ בַּקְּמָטִים שֶׁחָרְשׁוּ גַּם אֶמֶשׁ אֶת הַפָּנִים
מִתְחַנֵּן שֶלֹּא יַפְרִיעוּ לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת צָעִיר.
תַּחֲנוּנָיו הִתְפּוֹרְרוּ כְּבָר מִזְּמַן לְאָבָק
בַּהֲלִיכוֹתָיו אֶל מוּל הַמָּחָר
הַנֶּעֱרָג –
עֶרְגָּה מוּבֶסֶת עַל מִפְתַּן כֹּחוֹ שֶׁל הַסּוֹף
הַמְהַתֵּל בְּכַף רֶגֶל מְבֻטֶּנֶת
עָלֶיהָ מְדַדָּה זְקֵנָה חוֹלֶמֶת נֶפֶשׁ צְעִירָה,
בְּלֵיל סַהַר עוֹרֵג לַחוֹלֵף שֶׁנֶּעֱלַם
לִקְרַאת הַפְּּגִישָָה עִם צַעַר תּוֹהֶה, בּוֹהֶה וְנֶעֱזָב
כְּשֶׁהַשַׁעַר יִנָּעֵל.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר ערגה לנעורים שאבדו.

בעשרים ותשעה באוקטובר אלף תשע מאות חמישים ושש / איתן קלינסקי

(שישים שנה למלחמת סיני, המלחמה הראשונה שלי)

בְּעֶשְׁרִים וְְתִשְׁעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר
אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וָשֵׁשׁ
בַּמִּדְבָּר שֶׁבּּוֹֹ הַסְּנֶה בָּּעַר וְלֹא כָּבָה
אֲנִי, יֶלֶד־חַיָּל בְּמַדִּים חֲמוּשִׁים,
פָּגַשְׁתִּי בַּמִּדְבָּר שֶׁלְּיַד יַלְדוּתִי סְנֶה שֶׁכָּבָה.
אֲנָשִׁים נָעֲלוּ עֵינֵיהֶם בִּבְרִיחֵי חוֹלוֹת סִינַי
רוּחַ חוֹלִית מֵעַל פְּּנֵיהֶם עָלְתָה בָּעָב
עִקְבוֹתֵיהֶם כָּבוּ.
 
עִקְבוֹת בֶּנִי מִפֶּתַח תִּקְוָה שֶׁחָלַם לִהְיוֹת רוֹפֵא
וַחֲלוֹמוֹ מִתַּמֵּר בַּעֲנַן אָבָק שֶׁבָּלַע הָהָר שֶׁמִּמֶּנּוּ יָרְדוּ פַּעַם
עֲשָׁרָה דְּבָרִים לַחַיִּים.
עִקְבוֹת חַיָּל מִצְרִי יָחֵף בְּחוֹל יָרֵחַ קַר,
שֶׁחֲלוֹמוֹ לֹא יָדַעְתִּי, חֲלוֹם שֶׁנֶּעֱקַר
בְּטֶרֶף וְיַמַּת זְבוּבִים
עָטִים עַל הֶחָרוּךְ וְהַשָּׁרוּף
לְמַרְגְּלוֹת הַר הַחַיִּים
שֶׁהָיָה לְהַר הַמֵּתִים.
 
כַּפּוֹת מָוֶת מִצְרִי וְיִשְׁרְאֵלִי לוֹפְתוֹת פִּסּוֹת תְּמוּנָה
מְחַיֶּכֶת לְיָרֵחַ עִוֵּר וְשֶׁמֶשׁ דּוֹמַעַת
רִיסֶיהָ רְטֻבִּים מִדִּמְעוֹת תִּינוֹק
בּוֹכֶה לְאַבָּא שֶׁיָּשׁוּב מַהֵר הַבַּיְתָה
קְרוּעוֹת מֵעֵינֵי רַעְיָה שֶׁהָאַהֲבָה נָסָה מֵחֵיקָהּ
אֶל הַסְּנֶה שֶׁעָצַם עֵינָיו בַּמִִּדְבָּר.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר מתאר את היום השני למלחמת סיני, שבסיומה נהרגו 172 חיילים ישראלים ועוד אלפים רבים של חיילים מצרים. קלינסקי מתאר את הרגשתו בתור חייל באותה מלחמה קשה. השיר פורסם לראשונה לפני שישים שנה ב"חותם", מוסף שבועי של העיתון "על המשמר".

לו שעית / איתן קלינסקי

אֱלֹהִים,
לוּ שָׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶל קַיִן
קָרְבָּנֵנוּ הָיָה מִפְּרִי הָאֲדָמָה –
קָרְבָּן יָרֹק
קָרְבַּן חַיִּים וּצְמִיחָה.
אֲבָל אַתָּה שָׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶל הֶבֶל
וְקָרְבָּנֵנוּ עַד הַיּוֹם
מִן הַבָּשָׁר וּמִן הַדָּם –
קָרְבַּן אָדָם
קָרְבַּן שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של איתן קלינסקי הוא שיר טרוניה, ביקורת גלויה המופנית לאלוהים שבגלל העדפה מוטעית לדעת הדובר, אנחנו בני האדם משלמים ביוקר עד היום, משלמים בדם ובשכול.