בעשרים ותשעה באוקטובר אלף תשע מאות חמישים ושש / איתן קלינסקי
(שישים שנה למלחמת סיני, המלחמה הראשונה שלי)
בְּעֶשְׁרִים וְְתִשְׁעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר
אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וָשֵׁשׁ
בַּמִּדְבָּר שֶׁבּּוֹֹ הַסְּנֶה בָּּעַר וְלֹא כָּבָה
אֲנִי, יֶלֶד־חַיָּל בְּמַדִּים חֲמוּשִׁים,
פָּגַשְׁתִּי בַּמִּדְבָּר שֶׁלְּיַד יַלְדוּתִי סְנֶה שֶׁכָּבָה.
אֲנָשִׁים נָעֲלוּ עֵינֵיהֶם בִּבְרִיחֵי חוֹלוֹת סִינַי
רוּחַ חוֹלִית מֵעַל פְּּנֵיהֶם עָלְתָה בָּעָב
עִקְבוֹתֵיהֶם כָּבוּ.
עִקְבוֹת בֶּנִי מִפֶּתַח תִּקְוָה שֶׁחָלַם לִהְיוֹת רוֹפֵא
וַחֲלוֹמוֹ מִתַּמֵּר בַּעֲנַן אָבָק שֶׁבָּלַע הָהָר שֶׁמִּמֶּנּוּ יָרְדוּ פַּעַם
עֲשָׁרָה דְּבָרִים לַחַיִּים.
עִקְבוֹת חַיָּל מִצְרִי יָחֵף בְּחוֹל יָרֵחַ קַר,
שֶׁחֲלוֹמוֹ לֹא יָדַעְתִּי, חֲלוֹם שֶׁנֶּעֱקַר
בְּטֶרֶף וְיַמַּת זְבוּבִים
עָטִים עַל הֶחָרוּךְ וְהַשָּׁרוּף
לְמַרְגְּלוֹת הַר הַחַיִּים
שֶׁהָיָה לְהַר הַמֵּתִים.
כַּפּוֹת מָוֶת מִצְרִי וְיִשְׁרְאֵלִי לוֹפְתוֹת פִּסּוֹת תְּמוּנָה
מְחַיֶּכֶת לְיָרֵחַ עִוֵּר וְשֶׁמֶשׁ דּוֹמַעַת
רִיסֶיהָ רְטֻבִּים מִדִּמְעוֹת תִּינוֹק
בּוֹכֶה לְאַבָּא שֶׁיָּשׁוּב מַהֵר הַבַּיְתָה
קְרוּעוֹת מֵעֵינֵי רַעְיָה שֶׁהָאַהֲבָה נָסָה מֵחֵיקָהּ
אֶל הַסְּנֶה שֶׁעָצַם עֵינָיו בַּמִִּדְבָּר.
ניקוד: יאיר בן־חור
השיר מתאר את היום השני למלחמת סיני, שבסיומה נהרגו 172 חיילים ישראלים ועוד אלפים רבים של חיילים מצרים. קלינסקי מתאר את הרגשתו בתור חייל באותה מלחמה קשה. השיר פורסם לראשונה לפני שישים שנה ב"חותם", מוסף שבועי של העיתון "על המשמר".