ארכיון תגיות: גיא חצרוני

גיא חצרוני ממליץ: אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה / יורם עשת-אלקלאי. הוצאת כתר 2010

מאת: גיא חצרוני (מערכת ליריקה)
 
סיפור פציעתו ושיקומו כנגד כל הסיכויים במלחמת יום הכיפורים. יורם עשת-אלקלאי נפצע בראשו והתבוסס בחולות סיני עם חלקי מוחו מפוזרים סביבו וחור פעור בגולגלתו מפגיעת פגז שאותו לא שמע. זהו סיפור אופטימי על רצון לחיות ומאבק עיקש ועל סביבה תומכת. והוא מגלה טפח מחווית פצוע / נכה מלחמה בארץ שיודעת כל כך הרבה פצעים ומלחמות.
הסופר מספר בגוף ראשון ושוזר נקודות מבט של הסובבים אותו להשלמת התמונה, ומידי פעם מקפיץ אותנו קדימה בזמן, וכך למרות שאנחנו יודעים שהסוף הוא טוב, אנחנו סקרנים לשמוע עוד ועוד על הצעדים הקטנים של השיקום.
הספר ריתק אותי ונגע לליבי מתחילתו ועד סופו.
 
אצטט את המשפט האחרון בספר:
 
״ואיני יכול לסיים ללא הבעת תקווה שבדילמה הנצחית שבין מלחמה לשלום יזרעו הדברים שסופרו כאן מידה של ספק בלבם של המנהיגים והגנרלים הקובעים גורלות בשם צדקתה של הדרך, ובעתיד יגרמו להם להסס עוד שבריר שנייה בטרם ילחצו על ההדק״

גיא חצרוני ממליץ: והיום איננו כלה

והיום איננו כלה / צ׳ינגיס אייטמטוב 1980, תירגום מרוסית: דינה מרקון ואמציה פורת, עם עובד / ספריה לעם

מאת: גיא חצרוני (מערכת ליריקה)
 
קבוצה יוצאת במרחבי ערבות הסארוזק שבקזחסטן לקבור את חברם. ידגיי שבראש החבורה מוליך אותנו באמצעות זיכרונותיו ואגדות המקום לתקופת תום מלחמת העולם השניה, לקראת תום תקופת סטאלין. אנשים פשוטים, יוצאי צבא הנושאים טראומות מלחמה מוצאים קצת שלווה במקום רחוק ונידח בו הרכבות נוסעות ממערב למזרח וממזרח למערב… ובו בזמן מתרחש סיפור שלא יאמן שעשוי לשנות את חיי האנושות כולה.
 
ב 1991 אחרי נפילת ברית המועצות הוסיף לו הסופר פרק נוסף שכניראה היה חייב לשמוט אותו בתקופה הסובייטית.
 
הספר מרגיש כבד בהתחלה אך כשאתה שוקע לתוכו הדמויות מקבלות צבע וחיים וסיפורם מרתק ומעורר מחשבות, מכניס את הקורא לתקופה ותרבות אחרות, בהם האדם נחשב לכלי שרת בידי השליטים הנעלים.
הגעתי אל הספר באופן מפתיע בעקבות שיחה על נופים הנגלים ממטוסים לפני נחיתה כשאחי ואשתו נזכרו בטיסה מעל מדבר שהזכירה להם את הנופים מהספר.
 
מתוך הספר:
 
״מה פירוש מילה משלו! מה זה צריך להיות?״ נאנח עיני-בז במנוד ראש כמוכיח. ״מה זאת אומרת המחשבות שלו? ההשקפה הפרטית שלו? דעתו האישית שלו? אסור שיהיה קיים דבר שכזה- מלה משלו. כל מה שנרשם על נייר לא שייך עוד לכותב. מה שנחרת בעט לא ייעקר באת. רק זה חסר לנו, שכל אחד יתחיל להביע מחשבות ודעות משלו. יהיה שמח.”

גיא חצרוני ממליץ: קוקולקה

קוקולקה / לאנה לוקס, תרגום: אברהם קנטור, ספרית הפועלים 2019

מאת: גיא חצרוני (מערכת ליריקה)
 
סיפורה של סמירה. סיפור שתחילתו בבית יתומים באוקראינה וסיומו בגיל ההתבגרות בגרמניה. סמירה מספרת את סיפורה. הסופרת, בגאונות בלתי נתפסת, מצליחה לספר לנו את הסיפור מנקודת המבט הילדותית והתמימה של סמירה מבלי שנאבד כל פרט ונצליח להבין כמבוגרים מה עובר עליה. הסופרת מציירת לקורא את המציאות דרך מילים של ילדה שעוד לא מבינה את העולם. זהו סיפור טראגי על ילדה נטושה וחסרת מזל, המתגלגלת למחוזות לא פשוטים ונותנת לנו הצצה נדירה על עולם קשוח. בהתחלה חשבתי על אוליבר טוויסט אבל מהר מאוד הבנתי שזה זן אחר לגמרי של סיפור.
מהרגע שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי להפסיק עד לסיום הספר. ממליץ.
 
מהספר:
 
״אולי אני צריכה להיות רופאה״ אמרתי.
״זה לא כל כך פשוט. לומדים את זה הרבה שנים.״
״אז אני אלמד את זה״
״זה לא ילך. הרי לא היית בכלל בבית ספר. חוץ מזה רצית להיות זמרת. לא?״
״כן, נכון.״
״אז את רואה. לימודי רפואה זה בשביל אנשים שאין להם איזה כשרון מולד.״