ארכיון תגיות: טלי כהן־שבתאי

חרם / טלי כהן־שבתאי


נָדַרְתִּי לִשְׁמֹר עַל הַיַּלְדָּה הַזֹּאת
לִכְשֶׁאֶגְדַּל
בְּכָל הָאֶמְצָעִים הַקַּיָּמִים
שֶׁנִּשְׁמְרוּ לָהּ
לְעֵת שֶׁ
תּוּכַל לִפְעֹל.
 
כְּכֶסֶף יְרֻשָּׁה הַנִּפְרָע בְּשָׁעָה
שֶׁצַּד הַמַּחֲזִיק
כְּבָר לֹא סָבִיל
וְעַל כֵּן
בָּאָה הַיָּזְמָה.
 
לָתֵת לָהּ מִבְטַחִים
בְּעֵת הַזְּרָעִים
קָלוּ לְחִטָּה בַּוָּאדִי הַסָּמוּךְ.
 
עַל אוֹתוֹ עִקָּרוֹן
כָּךְ בָּשְׁלָה הַיַּלְדָּה לְאִשָּׁה.
 
הַיַּלְדָּה הַזֹּאת שֶׁיָּשְׁבָה עַל מַעֲקֵה הַגָּדֵר
בְּרַחֲבַת מִגְרַשׁ
הַמִּשְׂחָקִים
וִילָדִים זָרְקוּ עָלֶיהָ עָלִים
קְטוּפִים
וְגִדְּפוּהָ
בְּעוֹדָהּ מְחַפֶּשֶׂת מְבֻגָּר שֶׁיָּלִין
אֶת בִּכְיָהּ
 
לָקַחְתִּי דַּף פֵּרוּשׁוֹנִים שֶׁמַּטְּרָתוֹ
לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים
בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְחר"ם
 
הִגַּעְתִּי לְרָמָ"ח, מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם
 
לַיַּלְדָּה הַזֹּאת הָיוּ אַרְבָּעָה.
הִיא הָיְתָה מֻחְרֶמֶת.
זֹאת אֲנִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

וכל בני האדם שפה אחת / טלי כהן־שבתאי

וכל בני האדם שפה אחת / טלי כהן־שבתאי

יֵשׁ שָׂפָה
שֶׁתַּעֲקֹף אֶת כָּל
הַסֶּגְרֵגַצְיָה
שֶׁל הַדָּתוֹת
מִפְּנֵי רֹחַק בֵּין בְּנֵי אָדָם.
 
יֵשׁ שָׂפָה
שֶׁתְּטַשְׁטֵשׁ כָּל
דַּעַת אִינְדִיבִידוּאוּם
לִכְדֵי
הִתְלַכְּדוּת
בֵּין בְּנִי אֱנוֹשׁ.
 
יֵשׁ שָׂפָה
שֶׁתִּתֵּן גּוּשְׁפַּנְקָה לְכָל
פַּעַר מוּטַצְיָה וְדֹפִי
לְהִמָּנוֹת
בְּאוֹטוֹנוֹמְיָה אֲחִידָה
שֶׁל
וּבֵין
בְּנֵי הָאָדָם.
 
יֵשׁ שָׂפָה,
שֶׁכָּל גּוֹנֵי וּגְזֵרוֹת הַגּוּפִים
שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל
חֻבְּרוּ מֵהָרֵאשִׁית לְמַעֲרֶכֶת מִבְנִית זֵהָה  –
הַשֶּׁלֶד – זֶהוּ שְׁמָהּ
 
יֵשׁ שָׂפָה כָּזוֹ
שֶׁהַשֹּׁנִי בְּמַהֲלַךְ חַיֵּינוּ
יְקַבֵּל
שֻׁתָּפוּת
שֶׁל שָׂפָה אַחַת:
 
שָׁרְשָׁהּ
בְּ
'אֵפֶר'
וְאַחֲרִיתָהּ
בְּ
'עָפָר'.

ניקוד: יאיר בן־חור

בעזרת מילים לועזיות, כמו סגרגציה, מוטציה או גושפנקה, יוצרת הכותבת אי־נוחות כלפי השפה. כך מתהווה תחושה של פער ומרחק שאי אפשר לרכך באמצעות התובנה המרה – המוות הוא יסוד (שפה) מאחד של כולנו.