ארכיון תגיות: ניקולא יוזגוף־אורבך

חידודין חידודין / ניקולא יוזגוף־אורבך


כַּאֲשֶׁר
עוֹרִי סוֹמֵר וּמִתְחַדֵּד
נוֹשְׁקִים לִי רִבּוֹא שֵׁדִים
וּמְבַקְּשִׁים לְחַלֵּץ אֶת נַפְשִׁי
מִן הַגּוּף
לְמַעַן אֲשַׂחֵק אִתָּם מַחְבּוֹאִים
בְּחַבְלֵי חֲבָלִים אֲסוּרִים בִּמְכוֹרָתִי
בְּחֶבְלֵי חֲבָלִים אֲסוּרִים בִּמְכוֹרָתָם.

OTיסט / ניקולא יוזגוף־אורבך

 
מִבַּעַד לְצֹהַר עֵינָיו
אוֹטִיסְט בּוֹהֶה
בְּיֹפִי שֶׁלֹּא הִכַּרְתָּ מִיָּמֶיךָ,
שֶׁלֹּא תִּקְלֹט בַּחוֹשִׁים.
 
בִּשְׁתִיקָתוֹ הַמֻּפְגֶּנֶת
נֹכַח הֶמְיַת הָעוֹלָם
וְרַחֲשֵׁי הַקִּיּוּם
יְלַמֶּדְךָ שַׁלְוָה וְרֹךְ מִתְלַטֵּף
יְלַמֶּדְךָ לִהְיוֹת טֶבַע אֲצִילִי.
 
לוּ הִתְאַפְשֵׁר לְךָ
לִשְׁקֹעַ בִּמְצוּלוֹת
נַפְשׁוֹ
עַד לִבְסִיס יְסוֹדוֹתֶיהָ
לָבֶטַח הָיִיתָ מֵבִין
נַהֲמוֹתָיו
קוֹל יִלְלָתוֹ
דִּמְמָתוֹ
רִיר הֲוָיָתוֹ,
הַזָּב מִבֵּינוֹת שְׂפָתַיִם שֶׁלֹּא יָדְעוּ חֵטְא,
לָבֶטַח הָיִיתָ מַקְשִׁיב וְלֹא שׁוֹמֵעַ
וְכָל צְפוּנוֹת עוֹלָמוֹ
הָיוּ כְּמַרְבָד אִזְמַרְגָּדִים לְפָנֶיךָ.

עורב מאוהב / ניקולא יוזגוף־אורבך

 
עוֹרֵב מְאֹהָב
כָּבוּל לִשְׁחוֹר כְּנָפָיו וּלְמַכְאוֹבָיו.
אָזוּק לִבְדִידוּתוֹ עַל עָנָף עֵץ בְּהַר מְרֻחָק
מְעֻרְסָל בְּנַדְנֵדַת שָׁמַיִם אֲפֵלִים וְקוֹדְרִים
כְּגוֹזָל הַיּוֹנֵק מִשָּׁדֵי הַמָּוֶת.
הֲתֵדַע כְּאֵבוֹ, בְּקוֹרְאוֹ אֵלֶיךָ קְרִיאַת מָוֶת עַזָּה?
הֲתֵדַע שֶׁזָּעַק אֶת שְׁמוֹת אֲהוּבוֹ בְּכָל לְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁל הַלַּיְלָה
וְחִפְּשׁוֹ בְּכָל בּוֹר קֶבֶר פָּתוּחַ,
קוֹל חַיָּיו.

סלעית חוף / ניקולא יוזגוף־אורבך

 
הַכְאֵב לִי שֶׁאֶזְכֹּר
כֵּיצַד שָׁחֲקוּ אוֹתִי
דִּמְעוֹתָיו הַמְּלוּחוֹת
שֶׁל הַיָּם, שֶׁנָּגַע בִּי
בְּהִסּוּס וְנָסוֹג לְאָחוֹר
כְּמוֹ וִתֵּר עָלַי
וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי נֻקְשָׁה
מְנֻקֶּבֶת וַחֲלוּלָה.

הפעם הראשונה / ניקולא יוזגוף־אורבך

תַּחַת שְׂמִיכוֹת הַפּוּךְ
לְבִיאָה לוֹפֶתֶת בִּטְלָפֶיהָ
כְּפִיר רַךְ בֵּן חֵטְא שָׁנִים – כְּפִירָהּ.
תָּרָה בִּמְחוֹזוֹתָיו
מִצָּפוֹן עַד צְפוּנוֹתָיו
חוֹפֶנֶת
בִּנְקִיקָיו
בִּשְׁקַעֲרוּרִיּוֹתָיו
בְּמוֹרְדוֹת הַשִׁפּוּלִים.
………………………
………………………
מְהַסָּה בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ
מְעַסָּה נְתִיבֶיהָ אֶל
לָבָה הַמְפַכָּה
מִדֹפֶן קַּרְקָעִיתוֹ
לְמַעַן יְחַם לָהּ.
לְמַעֲנוֹ.

ניקוד: יאיר בן־חור

רו‍ֹמָנְיו‍ֹטִי / ניקולא יוזגוף־אורבך

יְהוּדִי
בֶּן אַלְפַּיִם שָׁנָה
לֹא יְהוּדִי כָּזָב
שֶׁגֹּרַשׁ מִסְּפָרַד וְגִבֵּשׁ יַהֲדוּתוֹ בַּמַּגְרֵבּ
לֹא יְהוּדִי שֶׁל פּוֹגְרוֹמִים וְהִתְעוֹרְרוּת לְאֻמִּית
מִן הַמֵּאָה הַתְּשַׁע־עֶשְׂרֵה, אַף לֹא עֶבֶד סְלָבִי מוּמָר
שֶׁהִתְגַּבֵּשׁ לִכְדֵי יַהֲדוּת מִזְרַח אֵירוֹפָּה.

יְהוּדִי
בֶּן אַלְפַּיִם שָׁנָה
נִצְחִי כְּמוֹ הַיַּהֲדוּת עַצְמָהּ
גַּלְעֵד אֵיתָן לְצַלָּקוֹת גָּלוּתָהּ מִמְּכוֹרָתָהּ
מִימֵי רוֹמָא הָאֲרוּרָה וְעַד קֵץ הַיָּמִים
שְׂרִיד אֱמֶת מִן הַחֻרְבָּן
שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ,
לְהִתְקַנֵּא בָּהּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

הובסתי / ניקולא יוזגוף־אורבך

מִי שֶׁהָיִיתִי בְּגִלְגּוּלַי הַקּוֹדְמִים
מְבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי
לְכַלּוֹת כָּל יֵשׁוּתִי
לְכָבְשָׁהּ
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁנִּכְבַּשְׁתִּי
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהוּא שָׁב בְּמַטָּרָה
לִצְלֹחַ גִּלְגּוּל נוֹסָף
חַיִּים נוֹסָפִים
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹֹא יָחוּשׁ בּוֹ
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹא יְבִינֵנִי
וְכַאֲשֶׁר אֶכָּבֵשׁ,
יַכְחִישׁ הַכֹּל וְיִחְיֶה בֵּינֵיכֶם.

ניקוד: יאיר בן־חור

* / ניקולא יוזגוף־אורבך

כְּשֶׁנָּפְלוּ לִי הַחֲלוֹמוֹת לָרִצְפָּה
גָּנְבוּ מֵהֶם וּמָעֲכוּ אוֹתָם
וְנִשְׁפַּךְ צֶבַע רַב וּמְעַט דָּם.
אִישׁ לֹא נֶחְלַץ לְעֶזְרָתִי
וַאֲדִישׁוּת כִּבְּתָה בְּדָלֵי סִיגַרְיוֹת
עַל חֲלוֹמוֹתַי וְאַנְשֵׁי הַנִּקָּיוֹן הִפְשִׁיטוּ אוֹתָם
וְשָׁטְפוּ הֵיטֵב
עַד שֶׁאָזַרְתִּי אֹמֶץ וּבָכִיתִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

בזמן משבר אישי, כשהמציאות סביב אדישה או צינית, רק האדם יכול לעזור לעצמו. הגאולה תבוא מבפנים.

הסוד שלנו / ניקולא יוזגוף־אורבך

הסוד שלנו / ניקולא יוזגוף־אורבך
 
כְּשֶׁהָאָדָם הַחַבְרוּתִי בָּעוֹלָם
בָּא אֵצֶל
הָאָדָם הַבּוֹדֵד בָּעוֹלָם
לֹא לְמַעַן כִּנּוּן חֲבֵרוּת חֲדָשָׁה
לֹא לְמַעַן אִינְטֵרֶס נִסְתָּר
לֹא מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל שֶׁקָּבַע לְעַצְמוֹ
לִפְנֵי שָׁנִים
כְּשֶׁהָיָה בּוֹדֵד
מֵהָאָדָם הַבּוֹדֵד בָּעוֹלָם
אֶלָּא
מִתּוֹךְ כְּמִיהָה לְחִבּוּק חַם
שֶׁרַק אָדָם בּוֹדֵד יוֹדֵעַ לְהַעֲנִיק
שֶׁרַק אָדָם בּוֹדֵד יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיךְ
שֶׁרַק הָאָדָם הַבּוֹדֵד בָּעוֹלָם
נָתַן לוֹ…
כָּל הַחֲבֵרֻיּוֹת שֶׁרָקַם בְּחַיָּיו
כְּמוֹ נִפְרָמוֹת
וְכָל הָעֲטִיפוֹת הַסּוֹצְיָאלִיּוֹת
בָּהֶן רִפֵּד אֶת זֶהוּתוֹ הַמְּלָאכוּתִית
הַכֹּה מֻתְאֶמֶת לַזְּמַן, לַמָּקוֹם וְלַחֶבְרָה
נִקְרָעוֹת וְהַמַּגָּע הַחַם, הָאוֹהֵב, הַמֻּכָּר שֶׁל
הָאָדָם הַבּוֹדֵד בָּעוֹלָם
מַפְשִׁיר אֶת הַמְּלָאכוּתִיּוּת
חוֹשֵׂף אֶת הַיֵּשׁוּת הַמְבֻיֶּשֶׁת
חוֹשֵׂף אֶת הַבְּדִידוּת
הָעֲצוּמָה
שֶׁל הָאָדָם הַחַבְרוּתִי בָּעוֹלָם
שֶׁבּוֹכֶה וּבוֹכֶה
עַד שֶׁמַּמְשִׁיךְ
לַפְּגִישָׁה הַבָּאָה
מְחֻיָּךְ.

ניקוד: יאיר בן־חור

אינטראקציה מרגשת ומרתקת בין שני הפכים המתגלים כדומים כשמתקלפות העטיפות וההגדרות נהדפות.

בית אמא / ניקולא יוזגוף־אורבך

בית אמא / ניקולא יוזגוף־אורבך

חָמַקְתִּי
מֵהַקִּרְקָס הַנּוֹדֵד
שֶׁבּוֹ
חֲבָשַׁתְנִי דֵּי שָׁנִים.
חָמַקְתִּי
עֵירֹם
נְטוּל אִפּוּר וְחִיּוּכִים.
נִשְׁבַּעְתִּי לֹא לָשׁוּב,
לָעוֹלָם.
 
שָׁנִים
קִוִּיתִי שֶׁתָּשִׁיבִינִי אֵלַיִךְ
אֶל הַקִּרְקָס הַנּוֹדֵד
אֶל הַבַּיִת.
שָׁנִים
חוֹתַם צַלְּקוֹת הָהַצְלָפוֹת
צָרַב בְּלֹא הֶרֶף בְּתַעֲצוּמוֹת
פֶּן חָלִילָה תִּשָּׁכְחִי.
 
הַלַּיְלָה שַׁבְתִּי לַקִּרְקָס הַנּוֹדֵד
אֵלַיִךְ
לַמָּקוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ הִתְמַקַּמְתְּ
לְקִבְרֵךְ.
 
אֹהֶל גָּדוֹל טָרַף אֶת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם
חִיּוּכִים רַבִּים פֻּזְּרוּ
הַכֹּל נָהֲגוּ בְּלַהֲטוּטָנוּת,
הַכֹּה מֻכֶּרֶת,
הַכֹּל הִגִּיעוּ לַמּוֹפָע הָאַחֲרוֹן
בְּכִכּוּבִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירים לזכר אם שנפטרה נפוצים למדי. אבל המטאפורה של הקרקס הנודד בשירו של יוזגוף-אורבך מפתיעה, מכניסה לשיר מורכבות לירית ומתריסה גם יחד, מאפיינת ככלל את שירת המשורר.