דָּג מְמֻלָּא / עודד בן דורי
סָבָתִי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם
הָיְתָה מַמְתִּיקָה סוֹדוֹת
עִם הַדָּגִים הַגְּדוֹלִים
שֶׁהָיוּ מְרַחֲפִים חַסְרֵי צוּרָה
בְּמֵי הָאֲגַם
שֶׁנִקְוָה בָּאַמְבָּט
טֶרֶם הִתְקַדֵּשׁ הַחַג
כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים מֵהָרַחְצָה
נִשְׁמָתָם טְהוֹרָה
עוֹרָם מְתַקְתַּק
נְכוֹנִים לִקְרַאת הַמַּאֲכֶלֶת
הַמּוּנֶפֶת
הָיְתָה סָבָתִי נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה עַתִּיקָה
מוֹרֶשֶׁת הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת
אֶל הַלִּוְיָתָן הַקַּדְמוֹן
שׁוֹכֵן יָם תֶּטִיס
אֱלֹהֵי הַדָּגִים כֻּלָּם
שֶׁיְּחַזְּקָהּ אַךְ הַפַּעַם הַזֹּאת
בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת
הָיְתָה עוֹשָׂה מְלַאכְתָהּ
נֶאֱמָנָה לְצַו לִבָּהּ
וּלְזִכְרוֹנוֹת בֵּית אַבָּא
שֶׁהוֹרִישׁוּ לָהּ הַזְּמַן וְהַשִּׁכְחָה
אֶת כָּל מֶתֶק עֲלוּמֶיהָ
הֶחְבִּיאָה בִּמְעֵי הַדָּגָה
זְמַן רַב עָבַר טֶרֶם הֵבַנְתִּי
הַקְּצִיצוֹת הָאֲפַרְפָּרוֹת כְּתֻמּוֹת הָעַיִן
הֵן בְּסַךְ הַכֹּל מִלּוּי
פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ הַדָּגִית
וְדִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל סָבָתִי
טְחוּנוֹת עַד דַּק
בְּתוֹסֶפֶת שְׁאָר יְרָקוֹת
ניקוד: חני צפריר
השיר הוא הומאז' מרגש לזיכרון ילדות פרטי, שבמידה רבה הפך לזיכרון ילדות קולקטיבי של בני דור מסוים. דור שגודל על ידי הורים שיצאו לעמל יומם, בהותירם את ילדיהם בהשגחת הסבתות. האחרונות, יוצאות מזרח אירופה, שחוו חוויות של שואה, אובדן ותלישות ובמקרים רבים העברית לא הייתה שגורה בפיהן, יצקו את כל כיסופיהן בלישת כדורי הגפילטע פיש, שצרו בידיהן המגוידות. הסבתא הפרטית של הכותב מַמְתִּיקָה סוֹדוֹת עם הדגים המנוחים, שבתום תהליך הבישול הפכו מתקתקים. שימוש נוסף בתואר הפועל המתוק, מופיע בביטוי במֵתֶק עֲלוּמיה, שהוחבאו במעי הדגה.