מִלִּים שׁוֹמְטוֹת עַצְמָן מִפִּי כְּמוֹ הָיוּ כְּלִי
נִצָּב עַל הַקָּצֶה, בְּיוֹדְעִין אוּ שֶׁלֹּא בְּיוֹדְעִין,
נִצָּב עַל הַקָּצֶה.
מַבָּטִי עוֹקֵב אַחַר הַמִּלִּים הַנִּצָּבוֹת עַל קָצֶה
לֶאֱסֹף אוֹתָן טֶרֶם נְפִילָה אֶל חֵיק הַתֹּהוּ.
מַבָּטִי מִתְבַּהֵר כְּשֶׁפִּרְחֵי הַלַּיְלָה נִבָּטִים בְּפָנַי.
אֲנִי גּוֹחֶנֶת עַל אֶדֶן מַחְשָׁבָה וּבוֹדֶקֶת אֵיךְ הִיא נִשְׁמֶטֶת
גַּם כֵּן.
וַעֲדַיִן חַיַּי נִמְשָׁכִים וּמִשְׂתָּרְכִים לְעֹמֶק הַשֶּׁקֶט
הַחוֹבֵט בְּנַפְשִׁי.
ניקוד: יאיר בן־חור
המילים נשמטות והשקט חובט בנפש: מחוויותיה של משוררת.