חברתי הפסיכיאטרית / רות גלעד
אַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי מַה זֶּה שׁוֹק חַשְׁמַלִּי.
אֲנִי מוֹזֶגֶת קָפֶה.
יֵשׁ לָךְ קוֹל רַךְ.
אַתְּ מַסְבִּירָה כְּמוֹ שֶׁמַּסְבִּירִים לִילָדִים.
אֲנִי מוֹזֶגֶת עוֹד קָפֶה
וְשׁוֹאֶלֶת אֶת שְׁאֵלוֹתַי בִּזְהִירוּת
שֶׁשּׁוּם צְעָקָה לֹא תִּתְגַּלְגֵּל פִּתְאֹם
מֵאַחַת הַפִּנּוֹת.
אַתְּ לוֹעֶסֶת אֶת הָעוּגִיּוֹת וּמַמְשִׁיכָה:
שׁוֹק חַשְׁמַלִּי. בַּהַרְבֵּה מַקְרִים זֶה עוֹזֵר.
נֶגֶד דֶּפְּרֶסְיָה, לְמָשָׁל.
אֲנִי מַקְשִׁיבָה וּמְחַיֶּכֶת,
מְבִיאָה עוֹד עוּגִיּוֹת.
אַתְּ לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי מְחַיֶּכֶת יוֹתֵר מִדַּי.
בְּעִקָּר כְּשֶׁאָמַרְתְּ:
נֶגֶד דֶּפְּרֶסְיָה, לְמָשָׁל.
ניקוד: יאיר בן־חור
המשוררת סילביה פלאת' תיארה בהרחבה ברומן האוטוביוגרפי שכתבה, "פעמון הזכוכית", טיפולים בנזעי חשמל. טיפולי ECT מתבצעים כיום בהרדמה כללית והם טראומטיים פחות מאלה שבוצעו בפלאת' בשלהי שנות החמישים של המאה שעברה. עד כאן שישים שניות על; וכעת לליריקה. הדוברת בשיר מאלצת את עצמה לחייך, חיוך נעווה או מלאכותי, בשעה שידידתה הפסיכיאטרית מספרת ש"לעתים זה עוזר, נגד דפרסיה, למשל".
עצמתו של השיר טמונה בפער שבין תחושת האימה שחווה הדוברת לנוכח אכילת העוגיות האגבית של ידידתה הרופאה, שמבחינתה מדובר בהליך רפואי בנאלי.