בית ילדותי / רחל בכר
הַבֹּקֶר הַזֶּה
הוּא עֶרְגָּה
לַבַּיִת
שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פְּעוּרֵי הַפֶּה
בָּלְעוּ בִּשְׁקִיקָה אֶת כְּפִילָיו
כְּדֵי לְהָשִׁיבָם בִּמְשׂוּרָה
כְּמִנְחָה.
הַבֹּקֶר הַזֶּה
הוּא הַבְטָחָה
לְהַחְיוֹת אֶת הָאוֹרֵחַ
שֶׁדָּחַק בִּי לָצֵאת
אֶל הַמִּדְשָׁאָה בֶּחָצֵר
לִרְווֹת עֲלוּמִים
מִצִּלּוֹ הַקָּרִיר שֶׁל
הַבַּיִת.
לְשַׂחֵק
בְּחֶנְוָנִי וְצַרְכָן,
לִשְׁקֹל כַּף אֵפֶר
עַל מֹאזְנֵי כְּפִיסִים
וּלְהַעֲבִיר מִיָּד לְיָד
שַׂקִּיקֵי חוֹל מְבֹרָר
כְּאִלּוּ הָיוּ סֻכָּר וְקֶמַח.
הַבֹּקֶר הַזֶּה כְּמוֹ
הַבֹּקֶר הַהוּא
מְשַׁקֵּר לִי:
"נֶצַח,
נֶצַח".
ניקוד: יאיר בן־חור
שירה של רחל בכר הוא שיר געגועים לעבר, לפכים הקטנים של הילדות. בשובה לבית שבו גדלה כאורחת היא משתוקקת "לרוות עלומים" – ביודעה היטב שמדובר במשאלה מופרכת, שלא ניתן להגשימה.