אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶצְטָרֵךְ לִזְרֹעַ שׁוּב וָשׁוּב
זָקוּף, בִּתְנוּעָה רְחָבָה מַאֲכִיל אֶת הָרוּחַ
אוֹ כְּפוּף גַּב, רָכוּן, שׁוֹמֵט אוֹתָם אֶחָד־אֶחָד,
עוֹטֵף אֶת אוֹתָם זַרְעֵי הַצַּעַר בְּרֹךְ הָאֲדָמָה הַמְלַטֶּפֶת
אוֹ בִּתְנוּעוֹת קְפוּצוֹת, כְּבֵדוֹת, עוֹרֵם עֲלֵיהֶם אֶת
כֹּבֶד אַדְמָתָם
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶזְדַּקֵּק לִזְרֹעַ שׁוּב וָשׁוּב,
עַד שֶׁיַּעֲלֶה מַצָּע יָרֹק עָדִין מִקְּרוּם הַקַּרְקַע הַיָּבֵשׁ,
חָדָשׁ וְרַעֲנָן עוֹד לֹא מוּדָע לַכֹּבֶד שֶׁעַל כְּתֵפָיו.
אוּלַי גַּם הוּא יִקְמַל, מַמָּשׁ כְּמוֹתָם,
וְאָז, אֲנִי יוֹדֵעַ, אֶצְטָרֵךְ לִזְרֹעַ שׁוּב וָשׁוּב
בִּתְנוּעָה רְחָבָה אוֹ קָפוּץ, מְכֻוָּץ.

ניקוד: יאיר בן־חור

דרך עבודת האדמה מתגלה הקשר המובהק בין הדובר לסיזיפוס. תנועות הגוף והידיים, הטבע התובעני, המאבק הקיומי – כל אלה מותירים צמרמורת.

הבטן הרכה / שאול פורת

אֲנִי שׁוּב מִתְכַּוֵּץ מוּל הַבֶּטֶן הָרַכָּה שֶׁל הַמֵּרוֹן,
כְּמוֹ בַּקַּיִץ הָאָרֹךְ הַהוּא, זוֹכֵר אֶת פְּגִיעוּתוֹ,
מַטְּחֵי טִילִים שֶׁמִּתְדַּפְּקִים וְנִדְלָקִים בְּכֹחַ,
מַצִּיתִים אֶת מִכְמְנֵי הַחֹרֶשׁ הַיָּרֹק,
רַחַשׁ עָלִים הַנִּרְמָסִים עַכְשָׁו, וּלְטָאוֹת חֹמֶט רַבּוֹת וּמִתְרַבּוֹת,
שִׁירָתָם הַיָּפָה שֶׁל הַשִּׁחְרוּרִים, רַכָּה וּמִתְגַּבַּעַת,
גְּלָלֵי פָּרוֹת רוֹעוֹת, פְּרִיחַת הַלֹּטֶם וְקִדָּה שְׂעִירָה,
הַבֹּץ חֲלַקְלַק, נֶעֱזָר כְּבָר בְּמַקֵּל,
אַלּוֹנִים, פְּרִיחַת לְבָנִים וּקְטָלָבִים עֵצִים זָרִים,
בְּגֹבַהּ שֶׁל 600 מֵעַל הַיָּם הָאֲוִיר כָּל כָּךְ נָקִי, נִשְׁלַח גְּלוּיָה,
הַזִּכְרוֹנוֹת מְטַפְּסִים וּמִתְנַשְּׁמִים, לִפְנֵי יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנִים, אֵיךְ הַשְּׁבִילִים לֹא מִשְׁתַּנִּים,
אוֹתָם הַנְּעָרִים מִתְאַרְגְּנִים עַכְשָׁו בְּחִרִבֵּת חֲמָמָה, אוֹתָן הַנְּעָרוֹת,
חַנְיוֹן שֶׁל לַיְלָה,
לְמָחֳרָת יַעֲלוּ לַגֶּ'רְמָק, שְׁבִיל הַפִּסְגָּה, בִּקְתַּת הַיַּעֲרָן,
לַמַּרְגְּלוֹת הָהָר הַכֹּל שַׁיָּךְ כְּבָר לְמָשִׁיחַ,
בָּתֵּי תְּפִלָּה וּנְדָבוֹת, וְיָם שֶׁל יְשׁוּעוֹת, קְמֵעוֹת קְדוֹשִׁים,
רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין,
פִּתְאֹם הַשְּׁבִיל נִשְׁמָט וְנֶעֱלָם עַל סִמּוּנָיו,
אֲנִי עוֹלֶה וּמְטַפֵּס, הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק,
צָרִיךְ לַחֲזֹר לַנְּקֻדָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהּ עוֹד רְאִיתִיו,
מָתַי? לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה?
נִשְׂרָט מִסְּבַךְ שֶׁל קִיסוֹסִים וְאַלּוֹנִים, חוֹצֶה אֵלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁל סֶלַע,
אַדְמַת הַבֹּץ חֲלַקְלַקָּה, הַזֵּעָה שׁוֹטֶפֶת אֲבָל הַיּוֹם הֲרֵי קָרִיר,
פִּתְאֹם הוּא לְרַגְלַי, יָרֹק לָבָן יָרֹק, נוֹשֵׁם עָמֹק, הַדֹּפֶק שׁוּב נִרְגָּע,
נַעַר וְנַעֲרָה מַתְחִילִים עַכְשָׁו אֶת הַשְּׁבִיל מֵהַתְחָלָה,
הוֹלְכִים מַהֵר, תַּכְלִיתִיִּים, חוֹשְׁבִים אוּלַי יַצְלִיחוּ לְאַלְּפוֹ,
לְלָכְדוֹ בְּתֹאַם תְּנוּעָתָם, בִּזְרִיזוּתוֹ שֶׁל צַעֲדָם הַמְחֻשָּׁב,

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר המסע היפה הזה מעורר מחשבות רבות על העבר מול ההווה, הפחד מפני השכחה, האהבה לארץ לצד ההסתייגות ממנה ועוד. המכלול המורכב הזה עטוף בתיאורי טבע מזמינים ומשכרים.