התגלות / אורנה ריבלין

  •  
  •  
  •  
  •  
 
עֵינָיו הַמְלֻכְסָנוֹת פְּקוּחוֹת אֶל חֵיק הַזְּמַן
אַתְּ מִתְבּוֹנֶנֶת וּלְאוֹר הַהִתְגַּלּוּת
מֵיטִיבָה לִלְכֹּד אֶת הַכְּתָבִים הַנּוֹשְׁרִים
אֶל כַּפּוֹתַיִךְ מִבֵּין רִיסָיו,
 
אַתְּ יְצִיר כַּפָּיו.
הַקֶּרַע, הָאַיִן וּנְקֻדַּת הָאַל־חָזוֹר
וְהָרֶטֶט בְּקוֹלוֹ.
כִּלְיוֹנוֹ וַחֲרִיקַת דַּלְתּוֹ וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ.
 
עַפְעַפָּיו פִּתְחִי אֶל הָעוֹלָם,
הַנִּיחִי כְּצִפּוֹר גַּן עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן,
הֲיִי אֲהוּבָתוֹ.

ניקוד: יאיר בן־חור

16 thoughts on “התגלות / אורנה ריבלין

  1. אורנה ריבלין

    הערה חשובה מאד: השיר "התגלות" ,התפרסם כאן ככתבו וכלשונו כפי שכתבתי אותו במקור . יאיר בן חור ניקד את השיר אך לא ערך אותו .
    אני מבקשת ממערכת ליריקה להסיר את הערת העריכה . תודה מאד.

  2. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    אני רואה בשיר שיר ארספואטי. שיר רגיש עם תיאורים יפים ודימויים מיוחדים. אהבתי, תודה רבה

  3. אריק

    קראתי, מייד נזכרתי בפגמליון ובגלתיאה שלו, או באחד הנרטיבים המרכזיים, לפחות בעולם המערבי, האמן ויצירתו.
    בשיר הזה היחסים מתהפכים. היצירה מביטה באמן, עד כדי הבנת עצמה כסובייקט שלם לגמרי. קריאה אחרת של השיר, "לא באה לי בטוב" לכאורה, כי מחד גיסא הִמַּחֲקוּת עצמית מלאה, שהרי "כתביו נושרים" ו"את יציר כפיו" ומאידך גיסא עפעפיו פתחי[צורת הציווי של פתח! ולא פתחי, במובן של פתחים], "את כליונו" "היי אהובתו", ר"ל הדוברת היא גלתיאה מושלמת, בלעדיה האמן מת וגם נעלם.
    הכל בזכותה של אפרודיטה הנפלאה, או אולי המוזה, אראטו, אם שיר זה אינו רק "ארספואטי" אלא גם שיר אהבה.
    כך או אחרת, השינוי בעמדת הדוברת מנפעלת למפעילה מרתק ומבוצע היטב בשיר.

  4. רון גרא

    עיניו כצפור פקוחות אל חיק הזמן, הדוברת מיטיבה ללכוד את הכתבים הנושרים מעיניו אל כפותיה.
    בעזיבתו יש רטט בקולו, והדוברת מצטווה להמשיך לאהבוב כשהוא כציפור גן על עדן החלון, בתקווה שאולי הצפור תחזור פנימי לתוך הבית
    שיר נפלא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *