החושך בא / רינה סולומון
הַחֹשֶׁךְ בָּא
שׁוֹעֵט בְּקֶצֶף סָמִיךְ
בַּיָּם הָעַתִּיק שֶׁבֵּינִי וּבֵינְךָ.
הָאֵר אוֹתוֹ בְּשִׁלְטֵי מִלִּים
מְרַצְּדוֹת עַל מָסָךְ
כְּגֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת מְהַבְהֲבוֹת
בַּאֲלֻמּוֹת קוֹרְאוֹת תִּגָּר
עַל מֶרְחָק אוֹבֵד
בְּעוֹלָם שָׁבִיר.
הַיָּם מָלֵא חֹשֶׁךְ
וּכְסוּתוֹ כִּסּוּפִים.
פְּנֵי הַלְּבָנָה חֲשׂוּפִים.
ניקוד: יאיר בן־חור
דומה כי הבקשה לסלק את החושך בעזרת גחלים לוחשות או מילים מרצדות, היא בלתי אפשרית. הלבנה אמנם מאירה אך חלקנו אדישים אליה, וכך גם מילותיה של המשוררות: הן נוגעות במי שקשוב אליהן.
אני בספרד, וזה לא חלום באספמיה.. תודה למגיבים.
הַחֹשֶׁךְ בָּא
שׁוֹעֵט בְּקֶצֶף סָמִיךְ
בַּיָּם הָעַתִּיק שֶׁבֵּינִי וּבֵינְךָ.
השיר פותח בתיאור תמונת נוף ים בתנועה סוערת המאפיינת את מהות הקשר שבין הדוברת למישהו קרוב ויקר לה במרחב הזמן הפנימי שלה. לדעתי, הפנייה אל הנמען – "הָאֵר אוֹתוֹ בְּשִׁלְטֵי מִלִּים" ושאר תיאורי ה"מֶרְחָק אוֹבֵד/ בְּעוֹלָם שָׁבִיר." מחלישים את כוח השיר ואת הביטוי המצומצם והחזק שלו בבית הפותח ובהמשך, בשלוש השורות הסוגרות –
הַיָּם מָלֵא חֹשֶׁךְ
וּכְסוּתוֹ כִּסּוּפִים.
פְּנֵי הַלְּבָנָה חֲשׂוּפִים.
אולי זה נראה ככה, אבל אני לא רוצה לעשות לשיר עריכה אלא לקחת ממנו מה שהוא נותן לי בדרכו. השורות שציטטתי מביאות אליי את הרגש, התשוקה והאווירה , דרך ו צלילי השפה החשופה, המכוסה, הסמיכה והמדוייקת גם יחד, של שירה במיטבה.
יפה. אהבתי מאד את שלושת השורות האחרונות.
שיר יפה, עם המון אווירה. תודה
נ.ב: רואה פה גם אלוזיה לשיר: "הים ביני ובינך".