ארכיון הקטגוריה: שירה

לילה לבן / זיוה גל

לילה לבן / זיוה גל


לַיְלָה לָבָן קוֹפֵא עַל שְׁמָרָיו. רַחַשׁ נָע כְּמוֹ גַּנָּב
אֵינֶנּוּ נִרְאֶה בָּאֲפֵלָה. עֲנָנִים חוֹבְרִים לְכַסּוֹת סִימָן מְנַצְנֵץ שֶּׁכְּבָר
מֵת לִפְנֵי שְׁנוֹת אוֹר.
 
לַיְלָה לָבָן עִם אוֹרוֹת אֲדֻמִּים בִּקְצֵה חֲצוֹת. כַּמָּה מֶרְחָב אָדָם
יָכוֹל לְהַקִּיף כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ
כְּדֵי לָעוּף כְּמוֹ חֲלָלִית, כְּדֵי לְנַצְנֵץ כְּכוֹכַב־עָבָר עַל פְּנֵי הַזְּמַן.

ניקוד: יאיר בן־חור

אפלולית הלילה מעוררת מחשבות על אפסות האדם לעומת המרחב

נְפִילָה שִׁיבָה / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי

נְפִילָה שִׁיבָה / תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי


נְפִילָה
נָפַלְתִּי וְנָפַלְתִּי
לְתוֹךְ אַשְׁלָיָה
אֶל מַחֲלָה וּמָוֶת
הַסֵּבֶל פִּרְעוֹן חוֹבִי.
 
שִׁיבָה
קָפַצְתִּי שָׁבְתִי
לַחֲלַל הַיְּקוּם
מְקוֹר הָאֱנוֹשִׁי:
הַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר.


מתח שבין נפילה ללב המאפליה – "חשיכה נראית" כשל סטיירון שאינה אלא אשליה, לבין השיבה אל "חלל היקום", הגרעין הראשוני וההיולי.

רעפים / שולה ניסים

רעפים / שולה ניסים


לֹא הִזַּלְנוּ דְּמָעוֹת.
וְאִם נִתְגַּלּוּ סִימָנֵי מַיִם חַיִּים עַל תִּקְרָה
אַבָּא יָדַע
כְּדַאי לוֹ שֶׁיְּטַפֵּס אֶל גַּג
שֶׁיַּחֲלִיף כַּמָּה רְעָפִים אוֹ אֶחָד לִרְפוּאָה
שֶׁמָּא נִסְדַּק אוֹ נִשְׁבַּר,
וְאִם שָׁכַבְתִּי שִׁלַּחְתִּי בָּבוֹת עֵינַיִם אֶל מִשְׁטָח לָבָן
הָיָה הַמִּשְׁטָח נָקִי מִכָּל רְבָב
וְלֹא הוּטְחוּ חֲתִיכוֹת בְּפָנַי,
וְאִם שָׁכַבְתִּי בְּחָצֵר אֲחוֹרִית
כְּתָמִים כְּחֻלִּים בִּשְׂמִיכַת טְלָאִים
טְלַאי אַחַר טְלַאי הוֹלֵם רוּחַ בָּעֲנָנִים,
וְאִם רִפֵּא לָהֶם פִּצְעֵי עֲנָנִים
וְהָיוּ לָאֶחָד
נִכְנַסְתִּי חֲזָרָה אֶל מִתַּחַת לַתִּקְרָה
אַבָּא, אֵין צֹרֶךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לִקְרֹעַ קְרָעִים
מוּטָב לוֹ לְמַטַּח הַטִּפּוֹת
שֶׁיִּפֹּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

מחסור בתקופת הילדות לצד אבא אחראי וחרוץ שמיהר לטפס אל הגג ולתקן את מה שאולי בלתי אפשרי לתיקון. לעומת הגג הדולף, הדמעות דווקא לא פורצות החוצה.

פרחי אש / נילי דגן

פרחי אש / נילי דגן


נִפְצְעוּ שְׁנֵי שׁוֹטְרִים בְּהַר הַבַּיִת
מִזִּקּוּקִים שֶׁיָּרוּ לְעֶבְרָם רְעוּלֵי פָּנִים.
שָׁמַעְנוּ בְּחַדְשׁוֹת פְרַנְס 24
בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִצְטוֹפַפְנוּ מוּל הַבַּסְטִילְיָה,
כְּדָגִים הַנִּמְשָׁכִים לְכָל נִצְנוּץ בַּחֹשֶׁךְ,
נוֹשְׂאִים עֵינֵינוּ לָרֶגַע הַחֲגִיגִי
בּוֹ יֻצְּתוּ גַּם כָּאן פִּרְחֵי אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר קצר ויפה זה מנסה להציג את הסכסוך הישראלי־פלסטיני באור אופטימי־משהו, פיגוע כזיקוקין דינור. השיר נע בין האופטימי לפסימי, בין מציאות לחלום/לשאיפה. ה'בסטיליה' מחזירה את הקורא למציאות העגומה ומזכירה לו שאין מדובר ברגע חגיגי כלל וכלל.

* / ענת חנה לזרע

* / ענת חנה לזרע

לאמי

אָנוּ בָּאוֹת בְּעִקְבוֹת הַמַּיִם, לְכִי מִצְאִי
רְאָיָה חוֹתֶכֶת מִזּוֹ לְעֹמֶק הַשִּׂמְחָה.
מוֹשְׁחוֹת מַבָּט שָׁקוּף עַל צִפָּרְנֵי הַסְּתָו
מְעַדְּנוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו – חַמְדָנִיּוֹת עוֹר קַיִץ.
הָרוּחַ מְדֻיֶּקֶת לְהַחְזִיק מֵעַל רָאשֵׁינוּ עוֹרֵב אַךְ
אֵיזֶהוּ הַפֶּה שֶׁיּוּכַל לְמִי שֶׁכְּבָר גַּס וְנִנְגַּס?
אַתְּ תָּרָה אַחַר תְּכוּנַת אֱנוֹשׁ עַל הַחוֹף
אֲנִי נִרְעֶשֶׁת מַעֲדַנּוֹת מֵאִישִׁיּוּת הַיָּם
כָּל אַחַת וְהַטֶּבַע שֶׁלָּהּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

קשר עמוק של שותפות גורל בין אם ובתה: שתיהן כבר "ננגסו" ומן הכאב צומחות הזדהות ואהבה.

הלוויה בקיבוץ / דוד אדלר

הלוויה בקיבוץ / דוד אדלר

לאסתר דודתי ז"ל

השיר נכתב לאחר מות דודתי אסתר רון, ילידת 1922. היא ואבי ניצלו ממש עם פרוץ המלחמה ואחות נוספת שרדה את השואה. שאר בני המשפחה, הורים, 4 אחים ואחיות, סבתות, דודים, בני דודים (פרט לשניים, אחת ואחד מכל צד) נספו. היא הצטרפה לגרעין של בני עקיבא, שאחרי שתי תחנות ביניים, הקים את קיבוץ סעד בנגב ביוני 1947. היא שכלה את בנה סגן אריק רון שנהרג מכדור של צלף במלחמת ההתשה בתעלה (1969) בטרם מלאו לו 21. למרות כול זאת, היא מעולם לא התאוננה והתלוננה. היא שפעה חיוניות ואופטימיות (לפחות כלפי חוץ) והייתה בעיני, ובעיני כל מי שהכיר אותה, מושא להערצה עד לפטירתה בקיבוץ ביום קיץ לוהט ביולי 2011.

*
הַקִּבּוּץ בָּא
בְּבִגְדֵי עֲבוֹדָה
הַחֹם בִּקֵשׁ צֵל
הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָהּ חָסָה עַל אִישׁ
ׁ(אֵין טוֹבִים וְאֵין רָעִים
אֵין הַעֲדָפוֹת
אֵין חֲסָדִים)
 
*
הַקִּבּוּץ בָּא
כָּל אֶחָד תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ
כְּאִלּוּ נֶעֶרְכָה אֶתְמוֹל חֲזָרָה
מִי שֶׁקָּרוֹב יוֹתֵר
מִי שֶׁקָּרוֹב פָּחוֹת
לֹא הָיְתָה וַעֲדַת הִגּוּי
לֹא וַעֲדַת קַבָּלָה
 
*
הָיוּ שֶׁהִרְחִיקוּ מַבָּט
אֲחֵרִים הִתְבּוֹנְנוּ אֵיךְ הַזְּמַן חוֹלֵף
בַּדְמֻיּוֹת מוּלָם
אֵיךְ הַכֹּל הִלְבִּין
אֵיךְ הַדֶּשֶׁא הִצְהִיב
לֹא יָכְלוּ רְאוֹת אֶת הַזְּמַן הַחוֹלֵף
בִּדְמוּתָם.
 
*
הָאֲלֻנְקָה הַשְּׁקוּעָה
צִמְּקָה אֶת גּוּפָהּ.
לֹא הַגּוּף
תָּפַס מָקוֹם
אֶצְלָהּ
 
*
רוּחַ לֹֹא הָיְתָה
לַהֶסְפֵּד הָיָה הֵד
יוֹתֵר מֵהֵד אֶחָד
עַד שֶׁהִתְחַלֵּף בְּשִׂיחַת חֻלִּין
שֶׁל מִי שֶׁעֲדַיִן חַיִּים.
 
*
הַצַּעַר תָּמִיד הָיָה מֻפְרָט
הַשִּׂמְחָה הַקִּבּוּצִית לְתִפְאָרָה
נֶעֶלְמָה
 
*
הָיָה חָלָל
לֹא הָיְתָה רוּחַ
הֶחָלָל נִשְׁאַר
תָּלוּי

סעד, 21.7.11

השיר (ללא ההקדמה, שהוספה לבקשת 'ליריקה') כלול בספרו השני של דוד אדלר "פעם אולי אכתוב על זה" ("אבן חושן", 2017).

בשר ושם / יפעת גדות

בשר ושם / יפעת גדות

וֵאלֹהִים כָּרַךְ לָנוּ
אֶת הַנֶּפֶשׁ
בְּתַכְרִיכֵי עוֹר
פָּגֵי תֹּקֶף
וְקָשַׁר אוֹתָם
בְּחַבְלֵי עוֹרְקִים
שֶׁיְּהַדְהֲדוּ אֶת קוֹלוֹת
הַזְּמַן הָאוֹזֵל
וְהֵפִיחַ בְּאַפֵּנוּ
חַיִּים.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר קצר על זמניות האדם ועל הזמן האוזל והולך שנשאר בו לחיות. שם השיר מזכיר את "בשר ודם" ומהדהד את "לכל איש יש שם".

מסע התמימים / קובי נסים

מסע התמימים / קובי נסים

שיר מאת קובי נסים. מבין שירי הפרידה של הכותב מאביו ז"ל, המכונסים בכתב היד "קדיש נִסִּים: שירים".

שְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים, אַתָּה וְאַחִיךָ, הַתַּלְמִידִים,
מַגִּיעִים לְפָּלֶשְׂתִּינָה־א"י בְּמוֹנִית שֶׁתְּפַסְתֶּם בְּשַׁעַר
הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָאָמֶרִיקָאִית שֶׁל בֵּירוּת.
בְּמַעֲבָר רֹאשׁ הַנִּקְרָה פּוֹגְשִׁים אֶתְכֶם יְהוּדִים מֵאֵירוֹפָּה
הַכְּבוּשָׁה, בְּנֵי מַזָּל, מִשְׁתָּאִים בְּשׁוֹמְעָם
שְׁנֵי בּוּלְפָסִים[1] מְשׂוֹחֲחִים בְּעִבְרִית – "בּוֹאוּ, בּוֹאוּ תִּרְאוּ
יְהוּדִים חֲדָשִׁים", קָרְאָה אִשָּׁה שֶׁלָּבְשָׁה מְעִיל בַּקַּיִץ.
הִקִּיפוּ אֶתְכֶם,
מִשְּׁשׁוּ אֶת זְרוֹעוֹתֵיכֶם, הִשְׁתָּאוּ עַל עֳבִי בְּשַׂרְכֶם. נִפְרַדְתֶּם
מֵהֶם בְּחִיּוּךְ מְבֻיָּשׁ וּבָאתֶם אֶל בֵּיתְכֶם
בְּתֵל־אָבִיב הַשַּׁאֲנַנָּה
אוֹ הַתְּמִימָה, עַד כַּמָּה שֶׁהָיְתָה כָּזוֹ, אוֹ
הָעִוֶּרֶת, אוֹ הַיַּלְדוּתִית
הַיְלִידִית.

[1] כינוי לאדם שמן וכבד מאוד.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר עוסק במפגש "התמימים", שני צעירים תל-אביביים מדושנים, כמייצגי היישוב העברי דאז על "תמימותו", עם פליטים יהודים המגיעים לארץ-ישראל המנדטורית דרך גבול לבנון. צעירים אלה, אחד מהם הוא אבי המחבר, הם בין אלה שיצאו אז ללמוד באוניברסיטה האמריקאית של ביירות.

גדרות / עדי וקנין

גדרות / עדי וקנין

אֲנִי אָדָם שֶׁל גְּבוּלוֹת,
הִנֵּה, גִּדַּרְתִּי לִי בַּיִת.
גִּדַּרְתִּי יוֹם־יוֹם.
 
אָדָם שֶׁל גְּבוּלוֹת,
הִנֵּה, גִּדַּרְתִּי אוֹתִי וְאוֹתְךָ.
בָּנִיתִי סְבִיבֵנוּ מִשְׁפָּחָה.
 
בִּצַּרְתִּי אֶת נַפְשֵׁנוּ,
הִגְבַּהְתִּי חוֹמָה גְּדוֹלָה סָבִיב,
וּבַצַּד בָּנִיתִי לָנוּ נָתִיב
שֶׁיִּהְיֶה לְחַיֵּינוּ מַסְלוּל
בְּלִי גָּדֵר וּבְלִי גְּבוּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר על המתח בין הצורך לשים גבולות ולחיות חיים מסודרים לבין הדחף לפרוץ את הסגור והמוגן.

פיוס / סיגל פלד־דריאל

פיוס / סיגל פלד־דריאל

יֵשׁ לִפְעָמִים טוֹבֶלֶת הַשֶּׁמֶשׁ
בְּאַמְבַּט צָהֳרַיִם
בְּקֶצֶף עֲנָנִים שֶׁהִתְפַּיְּסוּ
וְהָאוֹר בָּהִיר מְאֹד
וְהַכֹּל נָקִי
כְּמוֹ מִלִּים שֶׁצֻּחְצְחוּ
עַד כִּי נִטְּלוּ מֵהֶן
כָּל הַטָּעֻיּוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

שיר קצר, אופטימי ומאיר, תרתי משמע.