נקודות אדומות / רונה ברנס

נקודות אדומות / רונה ברנס

גַּם הַקִּנְאָה מְקַלֶּלֶת אוֹתִי
בְּפָנִים חֲמוּצוֹת מֵאֵיבָה
פּוֹזֶלֶת מֵרֹב שְׁנוֹת צִפִּיָּה
קוֹשֶׁרֶת כִּתְרֵי זָהָב לִשְׂעָרִי
מְכַסָּה אֶת עֵינַי
מוֹשִׁיטָה לִי יָד צְהֻבָּה
כְּרַעַל עַכְבָּרִים
פּוֹשֶׁטֶת אֶצְבָּעוֹת קַבְּצָנִית
כְּפָעוֹט מִתְחַטֵּא לִפְנֵי אִמּוֹ.

ניקוד: יאיר בן־חור

“נקודות אדומות” הוא שיר על טבעה ההפכפך, המגוון והמסחרר של הקנאה, מקללת ומתחנפת, בזויה מצד אחד ומתוקה כתינוק מצד אחר.

3 תגובות “נקודות אדומות / רונה ברנס

  1. רחל בכר

    שיר נהדר.
    אני תוהה מדוע השיר נקרא נקודות אדומות? בשיר מוזכר הצבע הצהוב בלבד. האם כוונת הדוברת היתה לכלות את הקנאה (מחלה) השולטת בשיר באש? וכיוון שהצבע האדום עז, די להשתמש בו במתינות ובמנות קטנות?
    יתכן גם שהכוונה היא בעצימת עיניים יזומה, כשהעיניים “רואות” צבע אדום ואף נקודות אדומות. היא בוחרת לא לראות את השתלטות הקנאה ועוצמת עיניים.
    לי ידוע שצבע ירוק קשור בקנאה ואילו הצהוב קשור לאופטימיות לכן הטוויסט מעניין בעיני.

  2. מוטי

    קנאה היא רגש המבוסס על תחושה של מחסור ועל אלמנט של השוואה לאחר.

    ככל שתחושת המחסור עמוקה יותר,הקנאה בוערת יותר,אבל שני אלו לא הדברים היחידים המעורבים בקנאה.
    האדם המקנא למעשה אינו מכיר את עצמו,אינו מחובר לעצמו ואינו יודע מהם משאביו האמיתיים.
    בשל כל אלו הוא חומד בעיניו את משאבי האחרים,את הישגי האחרים,ובמידה רבה עלול להיגרר לנטירת טינה ואפילו שנאה
    כלפי מושאי הקנאה.מאחרי הקנאה מתבסס הפחד הגדול מפני הכיליון,מפני הבדידות,מפני הזמן העובר.וכך נוצרת השניות.
    האדם המקנא נאחז בקנאתו,לעיתים באובססיביות, כרכוש היחיד שיש לו מפני האימה,כדבר היחיד שעשוי לעזור להישרד.
    לקנאה יש,אם כן, כוונה חיובית,אבל הדרך שבה היא מיישמת את הכוונה אינה יכולה להוביל בהכרח,במצביה הקיצוניים,להתפתחות חיובית.קנאה קטנה יכולה להוות גורם ממריץ לעשות ולהשיג (ויש כאלו המתייחסים “לקנאת סופרים” כדבר המרבה חוכמה),אבל כל עוד היא קיימת באופן מורגש, היא מעידה על דבר מה באדם שעדיין אינו שלם,אינו בשל,אינו מחובר למכלול.למקור.

    אם נבחן את הקנאה כצד באדם,אפשר לומר שיש אנשים שבהם מתרוצצת סערת טורנדו עצומה שמחוללת בהכרח שמות בחייהם ובחיי הקרובים להם במידה כזאת או אחרת ויש אנשים,שמתרוצצת בהם מפעם לפעם רוח קטנה,שאולי מסייעת למפרשיהם לנוע קדימה אל עבר מטרות מוגדרות היטב.אנו רואים זאת בכל מקום,קנאה בין אח לאחיו למעשה,שהופכת להיות קנאה בין לאומים(קין והבל,יעקב ועשיו וכן הלאה),קנאה בין חברים,קנאה בין גבר לאשה ובין אשה לגבר.קנאה של האדם אפילו במשאבי הטבע שסביבו.

    קנאה יוצרת גבולות בין אנשים ואובייקטים,יוצרת שקר,יוצרת תלות לא בריאה,ניתוק של האדם מעצמו.האדם המקנא יכול להתמודד עם קנאתו בדרכים שונות.לפעמים הוא יכול אפילו להתבדח על כך,אולי אפילו לכתוב על כך שיר:)אבל גם ההתבדחות הופכת להיות סוג של ציניות שבה,למעשה, מעיד האדם על עצמו כחלש או לפי תפיסה מסויימת,אנושי.כולנו חוטאים בקנאה ברמה כזאת או אחרת,בשלבים מסוימים בחיים ולעיתים זאת אפילו רמה לא מודעת,שמשפיעה על עשייתנו בדרכים נרחבות.חשוב להיות מודע לכך,כי קנאה היא אחת הסיבות לכך,שהצל פועל בתוכנו.

    הדמות בשיר אינה סובלת רק מקנאה,אבל היא חשה היטב גם בנוראותיה של הקנאה.

    השיר מתחיל במילה “גם”,כלומר בנוסף לכל הדברים האחרים.מדובר כאן בסבל גדול של הדמות ולקנאה הדמות מייחסת את הייסורים הגדולים ביותר.

    מהם הייסורים?

    “שנות הציפיה”…שנות הציפיה למה?לכל אותם חלומות שהדמות בשיר חשה שכבר לא יתגשמו,לא יבואו לידי ביטוי.
    “קוֹשֶׁרֶת כִּתְרֵי זָהָב לִשְׂעָרִי
    מְכַסָּה אֶת עֵינַי”
    זאת דרך הייסורים,שהקנאה מעבירה דרכה את הדמות בשיר,זאת הויה דולורוזה של הקדוש המעונה סטייל ישו,שהיה לו כל כך הרבה דברים לתת לעולם,אבל היי,העולם לא רצה לשמוע!:)

    כמה עצוב אם כן לקבל במקום כל אלו את ידה הצהובה של הקנאה,ידו של המוות,ידה של התבוסה.

    ולמרות זאת השיר מסתיים בנימה שיש בה מן האופטימיות הדימויית:

    פּוֹשֶׁטֶת אֶצְבָּעוֹת קַבְּצָנִית
    כְּפָעוֹט מִתְחַטֵּא לִפְנֵי אִמּוֹ.

    מחד גיסא הקנאה מרעילה אותנו (רעל עכברים),אבל היא לחלוטין תלויה בנו,אנו אלו שמגדלים אותה ויש לנו גם את היכולת,אם נרצה,לחנך אותה,לעצב אותה,להעביר אותה דרך טרנספורמציה ההתפתחות,כי האנרגיה האצורה בקנאה,כאשר היא בשימוש נכון,יכולה להוביל את האדם לגבהים חדשים של חיות ועוצמה.זאת ספיראלה ולפעמים יש אנשים שיחושו סוג של רגרסיה כאשר הם חשים רגש שבעינהם נתפס כשלילי,אבל למעשה הם עדיין במסלול ההתפתחות והההתעצמות שלהם כבני אדם.

    הנקודות האדומות הזכירו לי התפרצות של מחלה הבאה לידי ביטוי בנקודות אדומות רבות בגוף.המחלה יכולה להכריע את האדם,את החברה,את התרבות,אבל גם יכולה להוות נקודת מפנה קריטית,שממנה והלאה האדם יהיה מחוסן מהתפרצויות קשות נוספות.הוירוסים מחוללי המחלה יוגבלו לאזורים מסוימים בלבד ולא יוכלו להשפיע באופן מורגש על המכלול שינוע בחיוניות קדימה.

  3. שרה מזרחי

    נפלא..
    בעיניי השורה “קושרת כתרי זהב לשערי” מרככת.
    השיר היה עוצמתי יותר בלעדיה.
    אהבתי מאוד!
    מושלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *