כֶּלֶב / רונית בכר־שחר

כֶּלֶב / רונית בכר־שחר
 
כָּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּיִם וְכִשְׁכַּשְׁתִּי בַּזָּנָב
שֶׁלֹּא הָיָה לִי
רִיַּרְתִּי מוּל פְּנֵי כָּל מֶחֱוַת יָד
כְּאִלּוּ נִתְּנָה לִי אַהֲבָה לִלְעִיסָה
הַכֹּל הָפַךְ עִסָּה
בְּלִיל דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת
וְנִקְבְּעוּ בַּזְּמַנִּים שֶׁבָּהֶם אָמְרָה
לֹא מְשַׁנֶּה מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ
אַתְּ תָּמִיד תַּחְזְרִי עַל
אַרְבַּע

ניקוד: יאיר בן־חור

חיי כלב. אלה הם חיי הרגש והמציאות של הדוברת בשיר אל מול אמה. חיים של כלב משוטט ולא רצוי, שבוחן בחשש את סביבתו, מכשכש בזנבו בכניעה ומוכן לעשות הכול ובלבד שגבירתו תזכה אותו במבט. אולם ה"בעלים" נותרת מרוחקת, מתעללת, ביודעה שה"כלבה", הדוברת הילדית בשיר, תחזר ללא לאות אחר פתחי החמלה האטומים שלה.

9 תגובות “כֶּלֶב / רונית בכר־שחר

  1. מוטי

    ההתנייה הפאבלובית אינה נחלתם של כלבים בלבד.במקום שבו אדם אחד(אדם השורד טראומה קשה וננמשכת לאורך זמן) נאלץ לעקר ולעקור את הרגש כדי לשרוד הוא נושא עימו התניות אוטומטיות להחריש את הרגש ובמקומו נוצרת צינה וציניות,אדישות וקיפאון או תוקפנות מתפרצת בלתי נשלטת או מוסברת לעיתים..לילד הזקוק לרגש יציב של אהבה על מנת לצמוח ולגדול,הציניות ושאר הרגשות השליליים הופכים הרסנייים ומערערים את העולם הרגשי שגם כך אינו יציב.

    פאבלוב נתן לכלבים שלו אוכל מייד לאחר הצלצלול בפעמון וכך גירוי א הופך להיות מסמן לבואו של האוכל המקווה.הוא הופך להיות בין אם מוגש אוכל לאחר מכן ובין אם לאוו.

    "לא משנה מה אעשה לךאת תמיד תחזרי על ארבע".אחד המשפטים העצובים שקראתי.הילדה אינה יודעת האם יוגש האוכל או לא.לעיתים האוכל מוגש.הדמות המתוארת יכולה לתת לילדה גם אהבה,אבל לעיתים מוגשית מנות אחרות,שהאדם ובייחוד הילד אינו יכול לעכל או להבין ואם הן נכנסות למחזור הדם של הילד הם כמו רעל המשתקע בתאים ופועל משם שנים על גבי שנים לאחר מכן.

    מה שלמעשה השיר מתאר היא היקשרות לא יציבה,חרדתית,מערכת יחסים שבה צד אחד חלש וכנוע אינו יכול שלא לחזור שוב ושוב על מנת לקבל דבר מה שבכלל לא ברור אם יקבל.זה מושלך לאחר מכן על חיים שלמים וכל מערכות היחסים האחרות.

    כדי לדעת שמדובר באם אפשר לקרוא שירים אחרים של המשוררת,אם כי רבים מן הסתם היו יכולים להגיע למסקנה הזאת גם ללא קריאה נוספת בשירים נוספים.

  2. רונית בכר שחר

    שלום לקובי.

    מעניין שמבלי להבהיר שהשיר נכתב אל אמי הבנת זאת.
    לי עדיף כלב , מאתגרת אותך לחשוב למה.
    כשעברת כבר לשורה השלישית, הרהרתי בכך שאולי תכתוב שיר חדש.

    תודה ויום טוב. (-:

    1. קובי נסים

      "אלה הם חיי הרגש והמציאות של הדוברת בשיר אל מול אמה."
      לא אני כתבתי זאת.
      אין לי כוונה לכתוב את השיר שלך מחדש.

  3. קובי נסים

    רונית יקרה,
    תודה לך על השיר המקורי והכאוב. גם נועז.

    ארשה לעצמי כמה עצות של עריכה:
    א. לטעמי יש מקום להבהיר יותר שהדוברת פונה אל אמה. אם כן, אז אפשרות אחת
    להשיג זאת במינ' התערבות: בשורה 3 לסיים ב: מחוות יד אם.
    ב. שם השיר: או "כמו כלב" (העדיף בעיני) או "כלבה".
    ג. כשכוש בזנב: על השורה השנייה אציע לך לוותר (היא אינה מוסיפה ודי קלישאתית). תשקלי
    גם לוותר על "בזנב"; הקור ישלים את המלה זנב בגלל הצירוף הכבול של כשכוש בזנב. בנוסף הוא יתהה על אפשרויות "כשכוש"
    נוספות, אותן שגם חסרי זנב עושים.

    בהצלחה,
    קובי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *