שירה

להבת מים / אמנה עריאן

אָז מָה?!
אִם נוֹלַדְתִּי עָנָן
עֲנַן חָלַק, צָנוּעַ
כְּכוֹכַב אַהֲבָה מֵאִיר
בּוֹדֵד
וּמְטַפְטֵף הוּמוֹר.

אָז מָה?!
אִם בֵּיתִי הוּא הַיָּם
הָאָצוֹת שְׁכֵנוֹתַי,
וְהַתְּמָנוּן אֲהוּבִי.
שֵׁשׁ זְרוֹעוֹת אֲנִי מְחַבֶּקֶת
וּמְנַשֶּׁקֶת.

וְאָז מָה?
אִם הָיִיתִי אָלְבֶּטְרו‍ֹס
זוֹרַחַת בַּשָּׁמַיִם
וּכְנָפַי פְּרוּשׂוֹת.
לְיַד סְפִינָה אֲנִי עָפָה
וְעַל הַיַּבָּשָׁה
בָּאִי
אֲהוּבִי מְחַכֶּה

5 תגובות

  • דוד אדלר

    אהבתי את כותרת השיר "להבת מים" שניתנה לשיר הכולל דימויים קלסיים מעניינים אף שהאינטרקציה בין אש ומים אינה כלולה בשיר.

  • מוטי

    הבה ונבדוק מה הדוברת בשיר אומרת.

    זה נראה כמו איזשהו שיר של "התרסה" נגד חברה שאולי ממעיטה בערך תכונותיו הייחודיות של אחד מחבריה.

    .לחברה יש ציפיות, לכל חברה יש ציפיות מבני האדם המרכיבים אותה. הציפיות הן תוצר של צורך ושל אמונה. מה שמלכד ,בין היתר, את היחידים בחברה הן הצרכים של כל היחידים והאמונה של כל אחד מהם, שהחברה ככלל תאפשר מילוי הדדי של הצרכים הללו באמצעות כל החברים באותה חברה.

    אבל מה קורה, אם בחברה מסויימת מעריכים תכונות מסוימות יותר מאחרות, מייחסים חשיבות גדולה יותר לערכים מסוימים יותר מאחרים? מה עושה זה שלא נמצא בתווך, שאינו נמצא בממוצע, שחורג מעבר לדרישות הסטנדרטיות,
    למעשה מחריג את עצמו ממה שנדרש על בסיס יומיומי, קבוע? מה עושה זה שלא רק שהוא עוף מוזר, אלא הוא גם עוף רב מעוף ועוצמה, אלבטרוס?

    ובכן, מה הוא עושה? הוא מתריס כנגד הציפיות ומעז לומר את אשר על ליבו, מעז לבקש שיראו את התרומה התרומית הייחודית שלו, שלא תמיד נראית במבט ראשון, את הדרך שלו בתוך החברה, שמחד גיסא היא יחודית, אבל עדיין משרתת את הכלל, עדיין מביאה לכלל תועלת גדולה באמצעות היופי שהיא מכניסה לחייהם.זה מה שהוא עושה כי זה מה שהוא יכול לעשות. כך הוא, משום שאינו יכול להיות אחרת ואם נולד כך בדיוק, מדוע זה שמישהו ירצה, אולי, לשנותו או ידרוש ממנו להיות מה שאינו? מדוע שלא יראו או ינסו לראות את היופי הגלום בתופעה שהוא מייצג? אבל מה התרומה שהדוברת בשיר מצביעה עליה? מהו החוזק הייחודי שלה, שיש בו תועלת לחברה, כל חברה וכדאי לבני אדם להשתמש בו ולכבדו?

    אָז מָה?!
    אִם נוֹלַדְתִּי עָנָן
    עֲנַן חָלַק, צָנוּעַ
    כְּכוֹכַב אַהֲבָה מֵאִיר
    בּוֹדֵד
    וּמְטַפְטֵף הוּמוֹר.

    בבית הראשון יש שימוש בשני דימויים, הראשון הוא דימוי הענן ואילו השני הוא כבר דימוי הבא לתאר את הענן עצמו. שתי שכבות יש כאן וכל אחת מאירה באור מסוים את התועלת שהיחיד עשוי להביא לחייהם של אחרים בחברה.

    הענן הוא כמו "כוכב אהבה מאיר, בודד". יש כאן ייצוג של תפקיד האמן בחברה, מצד אחד הוא מביא אור של אהבה לחייהם של אחרים, מצד שני הוא עצמו, פעמים רבות בודד, משלם מחיר כבד על רצונו להאיר ולתת. אז הענן הוא בודד ומטפטף הומור, כלומר, בנוסף לכך שהוא מביא אור, הוא גם מביא דבר חשוב אחר לחייהם של האחרים, מצב רוח, תרתי משמע:)

    האמנות היא כלי שבני אדם יכולים להשתמש בו כדי לשנות מצבי הוויה ומצבי מודעות. כל אמן הוא ייחודי, אבל אפילו אלו הנראים "צנועים", נחבאים אל הכלים, ייתכן ומינוריים מאוד, לא מובחנים בתחילה, הרי שגם הם כמו "כוכב" ואורם, בסופו של דבר, מגיע ומגיה מלמעלה, עובר את המרחק ולא ניתן שלא להבחין בו ובתרומתו.

    אָז מָה?!
    אִם בֵּיתִי הוּא הַיָּם
    הָאָצוֹת שְׁכֵנוֹתַי,
    וְהַתְּמָנוּן אֲהוּבִי.
    שֵׁשׁ זְרוֹעוֹת אֲנִי מְחַבֶּקֶת
    וּמְנַשֶּׁקֶת.

    הבית השני רומנטי מאוד, התחלנו מענן צנוע וחלק, כלומר לא ענן גשם גדול ורב רושם והגענו עכשיו אל הים. עננים נצברים וגדלים מעל הים כך שיש קשר רעיוני בין הבית הראשון לשני. הבית השני מרחיב את היריעה בנוגע לייחודיות של הענן, לייחודיות של היוצר, שיש לו קשר כמעט "אינטימי" עם הטבע ועם המרחב.
    יש משהו מאוד נאיבי בתיאורים הללו, כמעט ילדותי, נראה כאילו הוא שאוב מסיפורי אגדות שהדוברת שמעה בילדותה, בסיפורים ובשירים ועדיין הקרבה הזאת לטבע של היוצר היא הקרבה לעולם הרגשות הבסיסי, הקדמוני, למרק הרגשות הראשוני, שממנו צומחת כל מודעות החיים באמצעות הרגש המלכד הבסיסי, שהוא האהבה, התשוקה. באמצעות הקרבה של הדוברת לטבע הזה, יש לה גם היכולת להעביר משהו מזה לאחר מכן לאחרים, זה מקור כוחה וזה וודאי לא משהו שמישהו יכול זלזל בו או להמעיט בערכו.

    וְאָז מָה?
    אִם הָיִיתִי אָלְבֶּטְרו‍ֹס
    זוֹרַחַת בַּשָּׁמַיִם
    וּכְנָפַי פְּרוּשׂוֹת.
    לְיַד סְפִינָה אֲנִי עָפָה
    וְעַל הַיַּבָּשָׁה
    בָּאִי
    אֲהוּבִי מְחַכֶּה

    יש תמנון שהוא אהוב בים, ויש אהוב הנמצא ביבשה. הדוברת חיה בשני העולמות ופועלת בשניהם, בעולם הדמיון שבו ניתן להיות ענן, כוכב, לחבק ולאהוב תמנון ובעולם המעשה, ביבשה, שבו האדם נדרש להניב תוצאות. הענן בשמים יכול להפוך מהר מאוד להיות אלבטרוס וזהו מעבר משמעותי מאוד. לא נראה לי שיש מישהו שיכול להמעיט בערכו של עוף בעל מוטת כנפיים כזאת גדולה.(וזה עוף שיש לו מקום של כבוד בשירה הרומנטית בכלל:)

    ניכר שלמשוררת הזאת יש השפעות רומנטיות, האלבטרוס, הענן, התמנונים, הם לא ממש מהסביבה שלנו,-חלקם כן-אלא ממש לקוחים מעולמות אחרים..:)

    • מוטי

      דרך אגב,בכותרת השיר אנו מוצאים חיבור של שני יסודות בכלל,מים ואש,שלכאורה סותרים זה את זה,אבל בשיר הם מלוכדים.בשיר כולו ניתן למצוא התייחסות לכל ארבעת היסודות ,כולל אוויר(ענן,שמיים) ואדמה.די מתאים לאווירה הכללית של השיר ואולי נמצאת ברקע כדי לרמוז על העבודה שעושה באמת האמן בעולם.

  • זיוה גל

    שיר אהבה לא פשוט כלל לכתוב. ישנה סכנה לגלוש לקלישאה.
    הכותרת האוקסימורונית הנהדרת " להבת מים" מבשרת את רוח השיר המרחפת מעליו.
    דמיון נהדר מחבק את האהוב הממתין על החוף
    ודמויות רבות אנרגייה (להבה) שממנה נרקם היקום מחוץ לדוברת ובעיקר בנפשה פנימה, משחקות
    באהבה הגואה אל מטרתה. שיר מיוחד שמאפשר גם לנפש הקוראת במקרה הזה, לנוע ביקום לנוע בבדיה השירית
    שיש בה דמיון, אהבה והומור.

    תודה

השאר תגובה