ערב בשדרה / ציפי הראל

ערב בשדרה / ציפי הראל

קְצַר רוּחַ הָעֶרֶב עוֹמֵד בַּשְּׂדֵרָה.
עָנָף אִזְדָּרֶכֶת נִשְׁעַן עַל חַלּוֹן – אִשָּׁה וּוִילוֹן חֲמַקְמַק
מְרַחֲפִים בֵּין צֵל וְאוֹר.

אָדָם בְּמִגְבַּעַת נִפְרַד מִסַּפְסָל חֲסַר מְנוּחָה,
פָּנָס בּוֹדֵד מְזַמְזֵם בִּקְצֵה הָרְחוֹב.
סְחוֹר, סְחוֹר, יוֹצֵא בְּמָחוֹל –
שְׁנֵי צְעָדִים קָדִימָה, אֶחָד לְאָחוֹר.
אוּלַי יִמְצָא מִטְפַּחַת אוֹ פִּסַּת נְיָר שֶׁהָרוּחַ שָׁכַח,
אוּלַי מַטְבֵּעַ טָרוּד יִתְגַּלְגֵּל וְיִשְׁקֹט בְּיָדוֹ.

הַלַּיְלָה מְמַהֵר לְהַגִּיעַ אֶל סוֹפוֹ, לֹא מַשְׁאִיר זְמַן לִבְחֹר.
עֵץ אוֹ פָּלִי, פָּנָס אוֹ וִילוֹן?
לְפָנִים, שְׁנַיִם. הַבְּדִידוּת מוֹשֶׁכֶת לְאָחוֹר.

ניקוד: חני צפריר

הראל מתווה תמונת טבע אורבני, שמכילה ניגודים:
טבע/אורבניות,
תקווה/פסימיות
שלווה/אי-שקט כוסס
תקווה למגע אנושי/בדידות
וכך דבק אי-השקט של הגבר בספסל "חסר המנוחה", והתקווה באה לידי ביטוי במציאת מטפחת או במטבע "טרוד". אולם בדומה למתווה בכמה משיריו של זך, הטבע האורבני קורא למיפוי, לאבחנה, כמו גם מודעות לסופיות החומר ולכליה.

6 תגובות “ערב בשדרה / ציפי הראל

  1. ענבר

    מזכיר לי את השפה הפואטית של אלתרמן ותרצה אתר, המחוברים ככ לנוף האורבני, לשדרות ולתל אביב. התקווה כי העיר תפיג את הבדידות, הכמיהה כי עד סוף הלילה ימצא מענה לגעגוע… יפה וציורי

  2. זאב פלדינגר

    איזה יופי של שיר. מדהים איך בכמה מילים אפשר לתאר תמונה שמצטיירת יחד עם האוירה מסביב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *