תצפית עבר / עמיר עקיבא סגל

תצפית עבר / עמיר עקיבא סגל

הַזְּמַנִּים לֹא חָלְפוּ
גַּם כְּשֶׁתַּם הַזַּעַם
הַשְּׁבִיל לֹא כֻּסָּה
הַזִּמְזוּם לֹא פָּסַק
הָרְגָעִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַטַּעַם
שִׁכְחַת הַכְּאֵב לְהֶרֶף
שְׁלוּלִית נִתֶּזֶת
עַל קְפִיצוֹת בַּתְּמוּנָה
הָאֱמוּנָה מַסְפֶּקֶת
לַעֲצֹם עַיִן
בַּדַּקָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַיּוֹם
הַתִּקְתּוּק מַמְשִׁיךְ
מִשֵּׁנָה בָּאתִי
וְאֶל שֵׁנָה אָשׁוּב

ניקוד: יאיר בן־חור

בדומה לזמן שחולף בין ערות לשינה, כך מדלג הכותב בין זיכרון לשכחה, בין אבדן תחושת הזמן לשימת לב מופרזת לגירויים: "הזמנים לא חלפו…/ …התקתוק לא פסק". אוקסימורון מוכר לכל מי שניסה אי פעם להירדם. בשינה, ה"מוות הקטן", הזמזום מתמשך, במשמעות של טרדות בלתי פוסקות. שתי המשמעויות, האחת מרמזת לרגעים קודם להירדמות והשנייה לרטרוספקטיבה לחיים שלפני המוות, מתעתעות בקוראים.

7 תגובות “תצפית עבר / עמיר עקיבא סגל

  1. זיוה גל

    "שְׁלוּלִית נִתֶּזֶת
    עַל קְפִיצוֹת בַּתְּמוּנָה"
    אחד המשפטים השיריים היפים שקראתי

    אני נמשכת לערטילאות כאן ששומרת מפני פאתוס הכאב ועם זאת הרגש עובר אליי חזק מאוד
    כמו לגעת בפצע. קשה לגעת באופן קונקרטי בפצע בלי להרדימו קמעה.

    בעיניי יוצר את תמונת הקרב בטור עם התקדמות החיילים בשביל אך בתמונה אין תנועה מעין אבסורד מתמטי
    מתאים גם לתמונה בראש שלא נעלמת מעצמה עם חלוף הזמנים

    הבוץ הניתז מן השלולית מרמז, מצייר בעיניי באופן פלסטי ורב משמעי על חוסר האפשרות להינתק מן התמונה בין שינה לשינה.
    בין מוות למוות. בין שכחה להרדמה של זיכרון כואב.

  2. יובל

    שיר נאה, אופייני לסגנונו של מר סגל עקיבא, רמת הפשטה גבוהה – "כאב", "הזמנים", "האמונה", "הטעם" ודחיסות גבוהה של הפשטה כזאת, שורה אחר שורה. עם זאת התמונות בשיר לעיתים לא קוהרנטיות – "שלולית ניתזת על קפיצות בתמונה" אידיוסינקרטי ולא ברור, "השביל לא כוסה" ערטילאי מדי כתיאור קונקרטי, וככלל, למרות הפתיחה והסיום הנאים, השיר היה יוצא נשכר ממעט יותר קונקרטיות, למשל לגבי העבר המוזכר בכותרת. כלומר יותר מתח בין קונקרטיות "מובנת" לערטילאיות חידתית.

  3. דוד אדלר

    שיר מעניין.
    באשר לפרשנות הנלווית אסכים "לרטרוספקטיבה לחיים שלפני המוות" אם מדובר, כפי שמצויין ב"מוות הקטן" ולא הגדול. המוות הגדול – שימתין. ממילא איש לא מגיע אליו מוכן.

  4. זיוה גל

    אני קוראת אותו כשיר מלחמה ועליה תצפית העבר (מרגיש פוסט טראומה – תמונה שלא חולפת "הַזְּמַנִּים לֹא חָלְפוּ
    גַּם כְּשֶׁתַּם הַזַּעַם"). הפחדים המתקדמים בטור על השביל, (כמו החיילים הנושאים אותם, בקרב) המסוננים מבעד
    החושים והזמן הקצר, הארעי, בין מוות למוות. שינה כסמל ידוע למוות

  5. חגית בת-אליעזר

    "מִשֵּׁנָה בָּאתִי / וְאֶל שֵׁנָה אָשׁוּב" – יפה בעיניי מאוד בכלל ובסיום השיר במיוחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *