דֵּקָדֵנְס / אלון אשתר
דֵּקָדֵנְס / אלון אשתר
בַּיִת בְּוֵנֶצְיָה שׁוֹקֵעַ מִתַּחַת לַמַּיִם.
מֵעָלָיו מִצְטוֹפְפִים, מִסְתּוֹדְדִים
לְהַטִּיל עָלָיו מִסִּים
לְחֲדֵּשׁ לוֹ מִרְפָּסוֹת
לְשַׁפֵּץ לוֹ דַּיָּרִים
לְשַׁכֵּן בּוֹ רְפָאִים
לְמַאֲמִינִים וּמַשְׁקִיעִים.
הַבַּיִת בְּכִיס אֲוִיר
נֶעֱלָם
בּוֹלֵעַ לְתוֹכוֹ אֶת הַמַּיִם
כְּמוֹ אֶקְדַח בְּפִיו שֶׁל מִתְאָבֵּד.
כששאלתי פעם את אבי, (יליד ונציה), על שקיעתה של עיר ילדותו, הוא השיב לי: "מאז שנולדתי אומרים לי שהיא שוקעת וככה אמרו לאבא שלי וגם לסבא שלי והנה היא עוד פה". לא חושבת שאבי באמת האמין שהעיר תשקע יום אחד. בשירו הקשה של אשתר, השקיעה וההיעלמות לובשות אופי אימתני שקשה להתעלם ממנו.
ענת קוריאל
4 תגובות
אבי
דקדנס זה דבר טביעי !! אחרי נסיקה יש תקופת נסיגה ,הרי אי אפשר לעלןת כול הזמן !!!
טל
יפה וטורד מנוחה
א.
לְאַבֵּד – פתח ב-א' ולא קמץ. לְחַדֵּשׁ – פתח ב-ח' ולא חטף פתח.
זיוה גל
עיר שהופכת לאנושית
(על חוסר האונים המאפיין בן אנוש כנגד הטבע, כנגד היקום)
עד כדי כך שניתן לראות תמונה של גופה במים.
גם השיר עצמו הולך ומתמקד למתאבד יחיד במציאות השירית.