קיצור דרך לטעות / רחל אשד
קיצור דרך לטעות / רחל אשד
וְהַשֵּׁד הָיָה שָׁחֹר וַחֲלַקְלַק
נוֹכֵל וְעַרְמוּמִי
וּבְיוֹם חֹרֶף עָגוּם אֶחָד
הִקִּישׁ עַל פֶּתַח בֵּיתִי
הֵסִיר כּוֹבָעוֹ וּבִקֵּשׁ מַחֲסֶה
מְצֻנָּן וְדָוֶה
פִּנִּיתִי מָקוֹם בַּמִּטָּה
לְיַד הַכֶּלֶב וְהַחֲתוּלָה
תְּחִלָּה הָיָה צָנוּעַ, בִּקֵּשׁ תֵּה וְעוּגִיּוֹת,
טָעַן שֶׁעָיַף מִן הַדֶּרֶךְ, יַעֲבִיר לַיְלָה וְיֵלֵךְ
חָלְפוּ שָׁנִים, עֲדַיִן מְנַסֶּה
הכותבת מתארת באירוניה דקה סוגיה כאובה – מפגש עם שד תובעני שהוא בבחינת אורח שאינו יודע ללכת. איך מתמודדים עם דמון שכזה? בורחים מפניו, קופאים או מנסים להתיידד איתו?
12 תגובות
אביחי קמחי
יפה, ייתכן שהשד נכנס לנפשה ומסרב לצאת
אורית
שיר יפה, מעניין ומיוחד. תודה
אוולין כץ
שיר יפה ומעניין.
דוד אדלר
שיר יפה וכן
לאה צבי (דובזינסקי)
שיר יפה , ניתן לתת לו מספר פרשנויות. אהבתי
RONIT BACHAR SHACHAR
nice poem
טלילה
חמוד!
בסוף – עדיין הוא מנסה? אולי דווקא הדוברת היא זו שמנסה (לסלק)?
מזכיר את האדונית והרוכל, מהצד של האדונית…
רחל בכר
יחסי הכוחות משתנים. המחברת היא זו הנוטה לשד חסד וחמלה, למרות היותו מעיק ומפחיד היא איננה חוששת להביט לו בעיניים.
שז עוז
האירוניה המתוחכמת בעיניי בשיר היא בדומה למה שטלילה כתבה, והיא שברור שהשד אינו מנסה, וגם היא לא מנסה כי לא מוזכר שום פועל לכך (להיפך,הפועל היחיד הוא שהיא מפנה לו מקום במיטתה לצד חבריה הטובים), אלא שהיא מפנימה בסופו של דבר את מה שהשד מבקש שתאמין בו. את מה שהוא אומר, ולא את הפולשנות והדיכוי שלו.
רחל אשד
תודה שז יקרה על תגובתך המעניינת לשיר. מן הסתם, הצדק אתך.
איתן.
אותי מבהיל שד הלאומנות המשיחית, שד שהתנחל כדייר קבע בארץ הזו. שד המעביר כאן יותר מדי ימים ולילות וממאן ללכת.
Ilana Palomo
החיים שלנו מלאים בטעויות שאנו עושים.
אנו נותנים להכנס לחיינו גם כשאנו יודעים שהם לא טובים לנו
ואחכ עסוקים כל העת בדרכים וצורות להפטר מהם…
רחל יקרה, תודה על שורות שגרמו לי להרהר בטעויות שלי..