* / ליאת סימון
* / ליאת סימון
יָכֹלְתִּי
וְכִמְעַט הִצְלַחְתִּי
לִשְׁכֹּחַ אֶת עָרְפּוֹ
הַמֻּפְנֶה אֵלַי
מִתְגָּרֶה בִּי
מְחַזֵּר אַחֲרֵי הֶעֲתִיד.
יָכֹלְתִּי
וְאַף הִצְלַחְתִּי
לְעִתִּים, לִפְרָקִים,
בֵּין מִפְרָצִים,
לִשְׁכֹּחַ מֶה הָיָה עֲבוּרִי
אֵיזֶה אִי שֶׁל חַשְׁמַל עֲבוּרִי.
יָכֹלְתִּי
וּלְבַסּוֹף הִצְלַחְתִּי
לְהַנִּיחַ לוֹ לְהֵעָלֵם
לְהַנִּיחַ לִי לְהֵעָלֵם
וְאָז
לְהָגִיחַ
אֶל תּוֹךְ הַיָּמִים
יסורי פרידה והתאוששות
4 תגובות
דוד אדלר
המסר של השיר הכן הזה האופייני לשירי פרידה וניסיונות לצאת לדרך חדשה מוכר וידוע. הייתי רוצה להתעכב על מילה אחת שנראתה לי כקורא כדו-משמעית, ואולי גם הכותבת התכוונה לכך והיא המילה המסיימת את השיר
וְאָז
לְהָגִיחַ
אֶל תּוֹךְ הַיָּמִים.
בניקודה הנוכחי הַיָּמִים היא רבים של יום, אבל לאור "בין מפרצים" ו"אי" גם הַיַּמִּים כריבוי של ים מוסיף לשיר את נופך דו-המשמעות ואני תוהה אם לא עדיף היה לא לנקד את המילה הזו כלל. אלא שאז עלולה להתעורר אצל הקורא השאלה האם אין זו "טעות סופר". אני הייתי אולי בוחר שלא לנקד. נקודה למחשבה.
חגית בת-אליעזר
אני רואה את השיר מתקדם לאורך סליל בליפופים כמעט חוזרים על עצמם, אך מתפתחים.
הרעיון "מְחַזֵּר אַחֲרֵי הֶעֲתִיד" – מעניין ומרענן.
אלון
בשיר יש כנות וזה מה ששבה אותי
טל.מ
מרגש, תודה