הרגעים המושלמים / תמי כץ־לוריא
הרגעים המושלמים / תמי כץ־לוריא
אִם הָיָה אֶפְשָׁר לֶאֱסֹף אֶת הָרְגָעִים הַמֻּשְׁלָמִים
תְּמוּנוֹת צְרוּבוֹת בְּזִכְרוֹן הָאֹשֶׁר
אִם הָיָה אֶפְשָׁר לְהַקְפִּיא וְלִשְׁמֹר
אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לֶאֱחֹז אֶת הַקְּצָווֹת שֶׁל הַכְּאֵב,
הָיִיתִי רַק בֻּבַּת פְּלַסְטִיק מוּנֶפֶת עַל צְרִיחַ הָאַשְׁלָיוֹת.
השיר פותח במשאלה לכאורה, לוויתור על כל כאב, ל'איסוף הרגעים המושלמים" – ומסתיים באימוץ הכאב כתנאי לחיים של ממש, בניגוד לחיי "בובת פלסטיק".
4 תגובות
אבי גפני
יפה איך משאלה של כולנו הופכת בסוף השיר לריקה מתוכן כי הכל יחסי ומידתי
זיוה גל
מסתבר שהחיים הם שילוב של אושר מחד ושל כאב מאידך.
השורות הפעילות ממחישות את תהליך ורצף החיים המשולב הזה. שורה 1+2 +=לֶאֱסֹף
שורה 3 = לְהַקְפִּיא וְלִשְׁמֹר – זיכרון של אושר
שורה ראשונה ושלישית 'מחבקות' את התמונות הצרובות
שלוש השורות הראשונות מצויינות ב = אִם הָיָה אֶפְשָׁר
מה שמסתבר בשורה האחרונה כאשליה חביבה עשויה מפלסטיק כלשון המשוררת.
בניגוד ל = אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ
רצף הפעלים האקטיבים – כמו החיים – ממשיך בשורה רביעית = לֶאֱחֹז
מאידך יש גם את הפעלים הסבילים מעניין שהם מעין תצוגה גם של האושר וגם של הכאב = צְרוּבוֹת / מוּנֶפֶת
יפה התמונה הפלסטית של הכאב שלא ניתן לגעת בו רק בקצוות – ומעניקה אסוציאציה של עצם לוהט
רצף התמונות רוויות הפעלים נראות לי בין השורות כמו ריקוד או כמו תנועה של הגוף בשדה שיבולים
נהניתי לקרוא.
זיוה גל
אופס, נכנסתי כרגע לגוגל לקרוא מי זו תמי כץ לוריא – לא אוהבת להגיב באופן אסטרטגי –
ומסתבר שהיא גם רקדנית.
מבינה למה הרגשתי בשיר ריקוד!
איזה יופי:)
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר נפלא, אם אפשר היה לנצור את הרגעים המושלמים של החיים לעומת רגעי הכאב, לצערי לא כך הוא. השיר מבטא נפלא את התחושה, לא בובות פלסטיק ואין צריח של אשליות. תודה