בורות / רוחה שפירא
בורות / רוחה שפירא
שירים אחרונים – 2016
לֹא יְכוֹלָה לִצְעֹק אֶת עַצְמִי
לֹא בַּיָּמִים הַבְּרוּרִים לִכְאוֹרָה
גַּם לֹא בָּאֲפֵלִים הַמַּפִּילִים
אוֹתִי אֶל בּוֹרוֹת שֶׁבָּהֶם אֵין
קַרְקַע תַּחַת הָרַגְלַיִם.
אַף לֹא אֶחָד שׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמִי
מַנִּיחַ יָד, רוֹאֶה אוֹתִי.
כָּכָה זֶה.
אֲנִי מְרִימָה יָדַי
עוֹד מְעַט שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
ניקוד: יאיר בן־חור
כאב שאין לו מרפא ואי אפשר לתת לו ביטוי באמצעות זעקה. עולה כאן ביקורת כלפי החברה, שלא רואה את הפרט מרים ידיים ונכנע.
4 תגובות
לאה צבי (דובז׳ינסקי)
שיר כואב, אפילו זועק המשקף את השקיפות, את הבלתי נראות של הפרט ואכן זה מפיל לבורות חשוכים. אוהבת ומזדהה עם השיר. תודה
דוד אדלר
שיר יפה ישיר וכן. "שבת המלכה" זועקת כניגוד קורע שמים.
ארלט
"ככה זה. אני מרימה ידיים עוד מעט שבת המלכה". לכאורא יש כאן השלמה ותבוסה מול ה'ככה זה'. אבל 'מרימה ידיים' יכול להתפרש גם כהרמת עצמי מהככה אל מקום של מלוכה, אל השיר… תודה מאד למשוררת רוחה ולליריקה.
נילי אמיר-סגל
"ואני מרימה ידיי"…האם זו גם תפילה לכבוד שבת המלכה?
למרות השיר הכואב בא הסיום ומרים את הדוברת בשיר אל שבת המלכה ואל הקדושה שיכולה בהחלט להביע גם משאלה לתפילה ולביטוי מלא אור לכבודה. השיר לא מתחפש כלל וזה כוחו.