שורת הרווח / עפרה בן־עמי

אֵיזוֹ תְּחוּשָׁה מַעֲנִיקָה שׁוּרַת הָרֶוַח
אַחֲרֵי צְרִיבַת אוֹת קַיִן
בְּמֵצַח אִשָּׁה מֻכָּה?
בַּחֶשְׁבּוֹנוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל
הַמִּתְרַחֲקִים וְהַמְפָרְשִׁים לְמִינֵיהֶם
מִסְתַּמֶּנֶת נְטִיָּה מֻבְהֶקֶת
לְצִמְצוּם סִכּוּנִים אִישִׁיִּים בְּלִי לְהִתְעַלֵּם
מִזִּהוּי הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לִתְשׂוּאָה נִנּוֹחָה.
לִכְשֶׁיַּסְנִיפוּ אֶת שׁוּרַת הָרֶוַח
יְרַשְׁרְשׁוּ שִׁטְרוֹת הַצַּדְקָנוּת בְּכִיסָם
וְיִתְחָרוּ רַק עִם חִיּוּכוֹ שֶׁל הַתּוֹקְפָן.

ניקוד: יאיר בן־חור

איזה הון תרבותי־חברתי או "שורת רווח" מפיקים כל המצקצקים בלשונותיהם לנוכח עוד פרשייה שהגיעה לכותרות, שעניינה גביר בעל שררה מכה/מתעלל/אונס נוסף? שהרי כה קל להטביע אות קלון על מצחה של הקרבן. הדוברת בשיר סבורה שכל עוד הנוהג הרווח הוא האשמת הקרבן, לא ייוותר דבר זולת חיוכו של התוקפן.