שני שירים / זאב לבני
שני שירים / זאב לבני
זאב לבני (1961-1902) היה משורר בלתי נודע, שבחייו פרסם שירים בודדים ב'הפועל הצעיר', ובעלון קיבוצו, אשדות יעקב. כל חייו עבד כסנדלר, אהב עבודתו ואף כתב שירים על מקצוע בלתי משוררי לכאורה זה. בְּהַלְמוּת הַפַּטִּישׁ עָצְבְּךָ יִפֹּג, מבחר מתוך שתי מחברות עמוסות שירים שנותרו בארכיון הקיבוץ, יצא לאור לאחרונה בעריכתי ובעריכת קרובת משפחתו, המשוררת כרמלה לנגר-שמעוני.
שני השירים המוצגים כאן מציגים את סגנונו הלירי והצנוע של המשורר. לבני משתמש במקצוע הסנדלר כמטאפורה למאבק בצער ובעצב, בעזרת עמל יומי – " דְּפֹק רֵעַ עָצוּב, דְּפֹק!" הוא כותב, במעין שילוב של אמפתיה וזעם נגד הצער. חמלה מאפיינת גם את השיר השני המובא, ביחס לבית החולים כמקום של "תרכיז סבל", בשיר המתאר את כאב החולה ככזה שיכול דווקא לגשר בין הסובלים.
יובל גלעד
אשרי האיש…
לחברַי הסנדלרים
עַל מָה נִטְרֶדֶת הַנֶּפֶשׁ פִּתְאֹם
מִמְּנוּחָה לְאִי שֶׁקֶט וְעִצָּבוֹן.
כִּבְכַף הַקֶּלַע נִטַּלְטֵל נִזָּרֵק
וּמְעַנּוֹת הַשְּׁאֵלוֹת כְּצִיר חוֹרֵק…
אַשְׁרֵי הָאִישׁ לְאֵין סוֹף חוֹקֵר,
פַּטִּישׁ עֲמֵלִים יָדוֹ לוֹפֶתֶת,
יַתּוּשׁ הַקֻּשְׁיוֹת – לִבּוֹ נוֹקֵר –
הָלְמוֹ יַשְׁקִיט. בַּעֲבוֹדָה לוֹהֶטֶת.
דְּפֹק רֵעַ עָצוּב, דְּפֹק!
בְּהֹלֶם פַּטִּישׁ הָעֶצֶב יִפּוֹג.
עִם שֶׁמֶשׁ – זְרַח!
עִם צִפּוֹר – רֹן!
בְּזֹךְ עֲמָלְךָ – שְׂמַח!
שִׁיר לַפַּטִּישׁ – בְּשָׂשׂוֹן!
בית החולים
תַּרְכִּיז הַסֵּבֶל – אֵיפֹה תִּמְצָאֶנּוּ
אִם לֹא בְּאוּלָם זֶה – בֵּית הַחוֹלִים נִקְרָאֶנּוּ.
מָה רַבִּים הַכּוֹאֲבִים פֹּה בִּכְפִיפָה אַחַת
וְעוֹלָמוֹת מֻבְדָּלִים הֵמָּה, כָּל אִישׁ לְבַד;
בּוֹדֵד כָּל אֶחָד עִם סִבְלוֹ
אִישׁ לְעַצְמוֹ פּוֹרֵט עַל נִבְלוֹ…
יֵשׁ וּכְאֵבוֹ – כּוּר זִכּוּךְ לוֹ
בְּדוּמִיָּה יִשָּׂא הוּא עֻלּוֹ…
וְיֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ יֵדַע וְתוּ לֹא
הוֹ מַה יֶּרֶב הַכְּאֵב נִוּוּלוֹ…
אַךְ יֵשׁ רְגָעִים וּפֹה יְלֻכְּדוּ כֻּלָּם
עֵת לְחוֹלֶה קָשֶׁה יוּקַל בָּאוּלָם.
6 תגובות
תמרה אור סלילת
תודה על הבאת השירים המיוחדים האלה. הסגנון היה יכול להיראות כדרמטי מדי לולי ידענו את הרקע. התמימות האידיאולוגית של חלוץ מלהטת בהם ומעלה גל של חיבה ואמפטיה בקורא.
מיכל
איזה יופי! שירים שמביאים עולם אחר
דוד אדלר
כמה פשוט היה אז האושר (כוונתי כמובן רק לשיר הראשון……)
איתן .
בימים – שהון אנושי עמל מופרט, נדחק לקרן זווית דהויה והבכורה עוברת להון פיננסי – אי אפשר שלא להתרגש משירה נפלאה – שמנהלת שיח עם מי ש"פַּטִּישׁ עֲמֵלִים יָדוֹ לוֹפֶתֶת"… ו"בְזוֹך עֲמָלְךָ – שְׁמַח . שִׁיר לַפַּטִּישׁ – בְּשָׂשׁוֹן"! . האיש, שחייו מוקדשים לעבודה מטהרת נפש, נאלץ עם השנים לחוות את מדווי הכאב – "יֵשׁ וּכְאֵבוֹ – כור זִכּוּךְ לוֹ בְּדוּמִיָּה יִשּׁא הוּא עֻלּוֹ".
אודה לעורכים , אם יחזרו ויחשפו אותנו לשירים נוספים של המשורר זאב לבני.
יובל
תודה איתן, דוד, מיכל ותמרה.
אני בטוח שזאב, שלא היכרתי, מחייך שם ברקיע.
יש בספר עוד שירי סנדלרים, ואחרים, שירים סוציאליסטיים, ציוניים ורגישים גם יחד (פעם היה דבר כזה),
מי שמעוניין יוכל למצוא אותו, הופיע ב"ספרי עיתון 77".
רונן בלומברג
תודה על הבאת השירים שהם טעימה מהספר ובעיקר תודה על העלאת זכרו של המשורר זאב לבני – אשר זיכרו היה נישכח אילולא כן…