* / תמרה אור סלילת

* / תמרה אור סלילת

לִפְעָמִים
הַצְּעָקָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה
שֶׁכְּמוֹ מַשְׁרוֹקִית כְּלָבִים
הִיא אֵינָהּ נִשְׁמַעַת
וְרַק הַפָּנִים הַמִּתְעַוְּתוֹת
וְהַשְּׂפָתַיִם הַמְּכֻוָּצוֹת
מְעִידוֹת:
פַּעַם הָיְתָה כָּאן צְעָקָה גְּדוֹלָה

וְעַכְשָׁו
הִיא מַזְעִיקָה מַלְאָכִים שְׁבוּרֵי לֵב
שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱטֹם אָזְנֵיהֶם.

כאב משאיר סימנים, ואדם נשאר בודד בזעקתו, רק הוא והמלאכים השבורים.

6 תגובות

עפרה שלו

אפריל 29, 2017 ב10:02 am הגב

הזעקה השתוקה. כמה יפה.

מוטי

אפריל 29, 2017 ב11:49 am הגב

יפה.אפקט דרמטי חזק בקולנוע הוא דממה מוחלטת בפסקול בשיאה של העלילה.אני זוכר את זה עכשיו שוב באופן מאוד מוחשי מהסרט ראן:סצינת מלחמה אדירה,שבה נחרצים גורלות וקולו של היחיד אינו נחשב עוד כלל.יש בכל אופן הבדל,אין שם מלאכים המטים אוזן לסבלותיו של האדם.זה כבר בסרט אחר שעולה בדעתי כרגע,"מלאכים בשמי ברלין" של ונדרס.
אין לי מושג אם המשוררת ראתה את הסרט,אבל הוא מהווה ייצוג פואטי בקולנוע לאותו רעיון.המלאכים שם מלווים את האדם בשעת הסבל ואם כי לא נראה שהם מועילים במיוחד,בכל אופן ניכרת איזושהי הקלה.מלאכתם של המלאכים קשה היא ויש לה מחיר,אבל כמו שאמר מי שאמר,אין שלם מלב שבור.כל אחד יכול להיות האדם הצועק,אבל גם מלאך לעצמו ולאחר.

את התמונה המפורסמת על הגשר המשוררת וודאי מכירה..:)כל אחד מאיתנו היה שם על הגשר ההוא בזמן זה או אחר.פנים מתעוותות,שפתיים מכווצות.ללא קול.יש חלומות כאלו.למעשה השיר מייצג חלום,חלום של היחיד,אבל גם חלום אחד אפשרי של האנושות,

אפרופו גאולה מהשיר הקודם שפורסם כאן על הנשמות הרעבות.:)

שיר

אפריל 29, 2017 ב1:31 pm הגב

חזק. אני מרגישה קשר ישיר ליום הזיכרון