ברית / אורן עילם
ברית / אורן עילם
וְעַכְשָׁו הַזְּמַן לְאַחֵד אֶת הַמַּמְלָכָה,
מַמְלֶכֶת הַמְּנִיעִים שֶׁלִּי,
כֻּלָּם נוֹהִים אַחַר סוּס אֶחָד
הַיּוֹצֵא לִדְהָרָה אֲרֻכָּה וּנְחוּשָׁה
מִכְּפִי שֶׁהָיְתָה אֵי־פַּעַם,
וַאֲנִי כּוֹרֵת בְּרִית
עִם הַמְּנִיעִים שֶׁלִּי,
הָאַחִים שֶׁלִּי:
נְקָמָה
שִׂנְאָה
יְצִירָתִיּוּת
מִמּוּשׁ עַצְמִי –
מֵהַיּוֹם הֵם כֻּלָּם אֶחָד.
ניקוד: יאיר בן־חור
שיר נפש המבקש לקבל בברכה את כל הצדדים – הטובים, הרעים, האפלים והמוארים – שיש באדם ולהשלים עמם.
5 תגובות
ארלט
שיר בעל עוצמה כדהרת הסוס. נראה לי שנרמזים בו גם דברים שהם מחוץ לרשות הפרטית של הנפש. הנחישות, הנקמה והשנאה מעלים על הדעת גם תהליכים הקורים ברשות הכלל. תודה למשורר אורן ולליריקה.
עפרה קליגר
שיר עמוק ואמיתי עד הקצה. הדמוי המרכזי נפלא.
חגית מנדרובסקי
מדהים! תודה על שיר ממש עוצמתי ומקורי.
מוטי
בעולם העתיק ואפילו עוד במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הסוס היה אחד מהכוחות המניעים את כלי התחבורה המרכזיים,דהיינו הכרכרה או המרכבה. זאת הסיבה שיש לנו סוס כדימוי כבר אצל אפלטון ויש סוס כדימוי בהינדוהיזם (ההתגלמות העשירית של וישנו), התגלמות החושים באופנישדות ויש את קרישנה הרכב(עוד אחד מההתגלמויות של וישנו), המייעץ ללוחם הגדול ארג'ונה "בשדה הקרב" הנצחי של החיים, במאבק שאינו נגמר לעולם בתוך עולם האשליה. גם גורדגייף התייחס עדיין לסמל הסוס בכבוד הראוי לו ואכן הסוס ראוי לכבוד וגם מקבל אותו עד ימינו אלה במקומות מסוימים בעולם, שבהם מגדלים סוסי רביה מיוחסים וסוסי מרוץ אדירים. מרבית כלי הרכב עדיין נמדדים במונחים של כוח סוס ולסוס אכן יש כוח, יש תנופה ויש אלגנטיות בסוגי דהרה וצעידה שונים. הסוס הוא סמל לכוחם של החושים.(מרוסן , מבוית ואציל או פראי ומשתולל)
אז גם בשיר הזה יש להבין את הסוס בתוך ההקשר היותר נרחב, בייחוד שהשיר מדבר על ההקשר היותר נרחב. אכן יש ממלכה, והיא ממלכת החושים(אימפרית החושים כפי שהיא מכונה בסרט יפני מפורסם של נגיסה אושימה:),יש רכב, שאצל אפלטון היה ההגיון ובהינדוהיזם היה קרישנה, קולו של האל ויש את הסוס, ששליטה בו או אי שליטה בו עשויה להביא את האדם לתוצאות שונות.
כל זה מתואר בעולם התופעות באופנישדות:
"האטמן הזה הוא אכן ברהמן.
הוא [אטמן] אכן גם מזוהה עם האינטלקט, ההכרה, כח-החיים, עם העיניים והאוזניים,
עם אדמה, מים, אויר ושמיים, עם אש ועם מה ששונה מאש,
עם תשוקה ועם העדרה של תשוקה, עם כעס והעדרותו של כעס, עם צדק ועם אי-צדק,
עם הכל – הוא מזוהה, כמו שידוע היטב, עם מה שנתפס ועם מה שמשתמע.
כפי שהאטמן עושה ופועל, כך הוא נהייה; על ידי עשיית טוב הוא הופך לטוב, ועל ידי עשיית רע הוא הופך לרע.
הוא הופך מוסרי על ידי מעשים מוסרים, ומרושע על ידי מעשים מרושעים.
לעומת זאת, אחרים אומרים, "העצמי מזדהה עם תשוקה לבדה. מה שהוא חושק, לכך הוא שואף;
לפי שאיפתו, כך פעולתו; וכפי פעולתו, כך נקצר עמלו."
מה שמניע את האדם הוא הרגשות (גם ערכים,גם אמונות הם רגשות), אולם הרגשות הן כוח פיזיולוגי אנרגטי מובחן בעוד התחושות שעולות מהרגשות הן סובייטיביות לחלוטין. מדעני המוח שחקרו את האזורים השונים במוח ,המופעלים במצב רגשי, גילו כי לא מדובר באותם אזורים בהכרח באופן קבוע ועקיב (דהיינו תחושה של פחד יכולה להתעורר בחוויה פנימית לא רק כתוצאה מפעילות מובחנת באמיגדלה למשל) וכי פרשנות מסוימת הנבנית לאורך זמן היא תלוית תרבות( כולל דת) וגורמת לכך שבני אדם חווים לעיתים מצבים רגשיים באופן שונה ותופסים מהו מעשה הגיוני ונדרש באופן שונה.האחד סבור שלהתאבד ולהרוג אחרים זהו מעשה הגיוני ונדרש ,שלעיתים אפילו מצווה בקול האלוהים ואילו האחרים רואה באותו דבר בדיוק תועבה וביטוי של נפש עלובה.
זאת הסיבה שיש כל כך הרבה אי הבנות טרגיות למשל בין תרבויות ודתות שונות.
בכל התרבויות, יחד עם זאת, הרגשות הן הכוח המניע את האדם בקבלת החלטות ואין תהליך של קבלת החלטות שלא עומד מאחריו במידה רבה רגש ותחושה כלשהם. כל זה "לטוב" "ולרע" כמובן. החלק הקדמי במוח, שמדעני מוח מכנים orbito prefrontal cortex ,הוא החלק העיקרי שמקושר למערכת הלימבית ופועל עימה בתואם כזה או אחר, תלוי אדם, תלוי גנים,תלוי סביבה. החלטות מוסריות, החלטות לטווח ארוך,יכולת לעמוד בהבטחות עצמיות והבטחות לאחר, ניהול משאבים ויכולת לדחות סיפוקים, התנהגות הגיונית ועקיבה לאורך זמן שאין בה סתירות, יכולת לראות את התמונה הגדולה בכל מצב ובכל זמן, התנהגות מינית בשלה או לא בשלה,כל אלו ועד דברים רבים הם מאפיינים של האזור ונוצרים כתוצאה מאינטראקציות כאלו או אחרות עם האזור הזה וגם כתוצאה מתהליך החינוך והחיברות.
כך למשל,שני חולים מפורסמים כפניאס גייג במאה ה-19 ואליוט במאה ה-20 נפגעו באזור זה מסיבות שונות וניתן היה לראות כיצד הפגיעה שינתה לחלוטין את יכולתם "לנהל" ולשלוט בדחפים או לחילופין לחוות את העולם ברמות שונות של עומק. הרגש(emotion) הוא תנועה עם אנרגיה, האנרגיה מגיעה מהסביבה באמצעות החושים ופועלת על האדם בדיוק כפי שכדור מתגלגל הפוגע בכדור עומד , מניע את הכדור וגורם לו "לפעולה". מצבים רגשיים שונים נוצרים כתוצאה מכך,חלקם מובנים לאדם ובדרך כלל גורמים לו לפעול בצורה שמועילה לו ומונעת ממנו נזק, אך לעיתים תחושות ורגשות אינם מובנים לאדם ומפורשים באופנים מעוותים הגורמים לשלל בעיות בחייו של היחיד, בחברה ובתרבות. יש רגשות שליליים שלמעשה אין להם בסיס אבולוציוני והם במידה רבה פרי פ]רשנות ומחשבה בלבד. במידה רבה אין להם בסיס במציאות המידית של האדם.
אין ספק שכדי "לשלוט" ברגשות, דבר ראשון צריך להבין אותם, להבין את המכניזם המורכב והמדוייק שבו הם פועלים. שנאה, קנאה ונקמה למשל אינם רגשות "אמיתיים" אלא רגשות שכבר נבנים על סמך פרשנות וידיעה מסויימת של העבר או חששות מפני עתיד שעדיין לא ברור. ברקע יש את הפחד או את הכעס,שהם רגשות אבולוציוניים אמיתיים, אבל זכרונות מסוימים ומושגים מסוימים שהאדם רוכש לאורך חייו גורמים לו לייחס חשיבות "ולהתרגל", לעיתים גם "להתמכר" לרגשות שליליים הרסניים, שכל מחקר שהוא מעיד שאין בהם בהכרח תועלת כאשר הם הופכים להיות כוח מנחה של האדם. יצירתיות גדולה לא יכולה לצמוח בהכרח מרגשות כאלו,(אם כי אנשים יצירתיים ויוצרים יכולים כמו כל אדם להיות "הבעלים" של רגשות כאלו)אבל סינתיזה של כל הרגשות,איחוד שלהם באמצעות הבנה של הכוח המניע, היוצר(או ההורס והמעכב)יכול להוביל באמת למימוש "העצמי"..כי "העצמי" הזה מתגלה במקום שבו מאפשרים לו להתגלות כאשר כל הדברים האחרים שאינם "העצמי" נעלמים,בין היתר מושגי השקר על העצמי.
מהו מימוש העצמי האפשרי הזה?זה כבר מוזכר באופנישדות,אצל אפלטון ואצל גורדדגייף,אפילו אצל הבודהא,שבכלל סבור שאין "אני",אין עצמי.זה כמובן לא הייתה הכוונה.הכוונה היית שיש ריבוי של מצבים נפשיים שהאדם כמכלול הוא ההתגלמות השוטפת שלהם בכל עת ובכל זמן ורק ההרגל של האדם לכנות את "עצמו" בשם "אני(הרגל של צד אחד בתוכו או כמה צדדים בלבד)הופך את כל המצבים הללו לאיזשהו דבר מה לכאורה "מלוכד".הדבר "המלוכד" הופך להיות אישיות והאישיות שמתרגלים ומתמכרים אליה הופכת להיות גורל.והכל מתחיל מהחושים כמובן.:)
מדוע דווקא עכשיו הזמן לאחד את הממלכה ומדוע בשיר זה נראה כל כך קל ופשוט?לא יודע,צריך לשאול את הדמות בשיר עד כמה זה הצליח לה ואיך בדיוק היא עשתה ואיך בדיוק היא יודעת שהיא הצליחה?מה האינדיקציות?:)
כך וגם כך,הנוירוביובלוג המפורסם ,ד'ר דניאל סיגל מכנה את כל התהליך אינטגרציה של מצבים,אחד מתוך כמה סוגים שונים של אינטגרציות שיכולות להיעשות "בנפש" האדם ושהתוצאה שלהן היא באופן בלתי נמנע מה שמכונה "בריאות" "נפשית" או רווחה נפשית.
מי שרוצה להבין למשל מדוע יש אי הבנות מיניות(ברמה הפרשנית,למה היא מתכוונת כאשר היא אומרת לא?:) בין המינים שאנו קוראים עליהם לפעמים בחדשות ואשר גם מגיעים לבית משפט פעמים רבות,גם עליו מוטלת "החובה" לחקור את העניין הזה,כי שם הפיתרון.
אבל כבר כתבתי די והותר,נראה לי שאצא לחופשה כפויה ואמנע מכמה צדדים בתוכי להמשיך ולכתוב כאן..למרות שאני מקבל אותם בהבנה ואהבה,בכל אופן הם קצת הגזימו,לא?:)
אורן
ניתוח מעשיר ומרתק