שירה

אדֶם / שי שניידר-אילת

אוקטובר 31, 2017 /

אדֶם / שי שניידר-אילת

בְּרוֹמָא בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת קָנִיתִי רִימֶל וְאֹדֶם (לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי) מִדַּיֶּלֶת יֹפִי
שֶׁנִּגְּשָׁה אֵלַי וְהִגִּישָׁה לִי נְיָר וּמַרְאָה וְאָמְרָה בְּאִיטַלְקִית: נַשְּׁקִי. הַגָּוֶן הִתְאִים
וְנִזְכַּרְתִּי – עוד יֵשׁ לִי עֵינַיִם, שְׂפָתַיִם, אֲבָל בָּעֶרֶב עַל הַגֶּשֶׁר מֵעַל לַטִּיבֶּר רָצִיתִי
לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְלַמָּרִיּוֹת הַיָּפוֹת בִּגְלִימוֹת הַתְּכֵלֶת שֶׁיָּצְאוּ וּבָאוּ אֵלַי
מִן הַקָּפֵּלוֹת לַנָּהָר לְנַחֲמֵנִי, אָמַרְתִּי בְּעִבְרִית: אֲהוּבִי מֵת, אֲהוּבִי מֵת

ניקוד: יאיר בן־חור

האיטלקית מול העברית, קניית מוצרי הטיפוח מול הדחף להשליכם למים, הריקנות לאחר מוות לעומת האמונה שמייצגות ה"מריות" – כל אלה ועוד שוכנים בשיר היפה.

11 תגובות

השאר תגובה