הובסתי / ניקולא יוזגוף־אורבך
מִי שֶׁהָיִיתִי בְּגִלְגּוּלַי הַקּוֹדְמִים
מְבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי
לְכַלּוֹת כָּל יֵשׁוּתִי
לְכָבְשָׁהּ
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁנִּכְבַּשְׁתִּי
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהוּא שָׁב בְּמַטָּרָה
לִצְלֹחַ גִּלְגּוּל נוֹסָף
חַיִּים נוֹסָפִים
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹֹא יָחוּשׁ בּוֹ
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹא יְבִינֵנִי
וְכַאֲשֶׁר אֶכָּבֵשׁ,
יַכְחִישׁ הַכֹּל וְיִחְיֶה בֵּינֵיכֶם.
מְבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי
לְכַלּוֹת כָּל יֵשׁוּתִי
לְכָבְשָׁהּ
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁנִּכְבַּשְׁתִּי
בְּלֹא שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהוּא שָׁב בְּמַטָּרָה
לִצְלֹחַ גִּלְגּוּל נוֹסָף
חַיִּים נוֹסָפִים
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹֹא יָחוּשׁ בּוֹ
אִישׁ מִלְּבַדִּי לֹא יְבִינֵנִי
וְכַאֲשֶׁר אֶכָּבֵשׁ,
יַכְחִישׁ הַכֹּל וְיִחְיֶה בֵּינֵיכֶם.
ניקוד: יאיר בן־חור
3 תגובות
שמעון
שיר אפלולי חזק מאוד
חנה טואג
שיר מיוחד ועמוק מעורר מחשבות
מוטי
נו, לו היה מגיע אדם לאיזשהו טיפול פסיכולוגי והיה טוען טענות מהסוג הנ"ל, אין כל ספק שהיו מאבחנים כאן משהו מאוד סכיזואידי, פרנואידי, אולי אפילו סכיזופרני. אבל אף אחד כאן לא הגיע לטיפול ואני וודאי לא פסיכולוג ובכלל, הטענה כאן פורסמה כשיר בפורום של שירה, אז חייבים להניח שיש כאן משהו אחר. באמת יש כאן משהו אחר.:)
למשל, המילה גלגול. אנחנו מכירים כבר גילגולים בספרות ויש כל מיני כאלו. אובידיוס כתב "ספר" שלם בשם מטמורפוזות על המיתולוגיה היוונית ומשם והלאה הדברים התגלגלו. במאה העשרים כבר נתקלנו בגילגול של קפקא ובגרגור סמסא וגם כאן בשיר למעשה יש מציאות דינמית ומתגלגלת שיש לה איזושהי "חוקיות" "והגיון " משלה. כיוון שהעולם המתואר בשיר הוא בעל חוקיות והגיון משל עצמו, הדובר בשיר לא מאמין שמישהו מעולם אחר יוכל בכלל להבין את מה שעובר עליו בעולם שלו. מבחינה סובייקטיבית למשל, תחושתו של גרגור סמסא בגילגול לא השתנתה בכלל. הוא היה עדין אותו הגרגור הישן, אבל "המראה" החיצוני שלו השתנה. התפיסה שלו כאובייקט בעיני האחר השתנתה וכיוון שכך בעצם התפיסה הסובייקטיבית של גרגור אצל האחר השתנתה לחלוטין. אין דינו של מקק כדינו של אדם וגורלותיהם שונים.
בשיר שלפנינו יש חיצוי בין אני אמיתי לכאורה ולבין אני שקרי ומדומיין."אני" משתלט "מגלגול" אחר לכאורה. האני האמיתי נכבש בידי האני השקרי והאני השקרי לאחר שהוא מביס את האני האמיתי, הופך להיות האחד והיחיד,הדומיננטי,השולט,פנימית וחיצונית.יש כאן משהו זוועתי אף יותר מהתהליך העובר על גרגור בגילגול,משום שלגרגור לפחות יש את עצמו,גם אם אין הוא יכול להעביר עוד את עצמו באמצעות השפה לאחרים ,משום שהוא כלוא בתוך גוף של מקק,אולם כאן,לדובר יש אותו גוף והאחרים יראו בו אותו האדם,בעוד הוא עצמו,הכלוא בתוך עצמו בידי גלגול אחר שלו שהשתלט על חייו,לא יוכל לעולם לקחת את המושכות ולבטא את עצמו,כי משהו אחר ידבר במקומו מתוך גרונו,יעשה את מה שיעשה ויאמר את מה שיאמר.גם זאת סוג של זוועה.
יש כאן תהיה משמעותית ביותר לגבי "האני" ,לגבי הגדרתו של "האני" וכמובן לגבי העולם שבו "האני" הזה "מתקיים".מיהו זה שיש לו אינטראקציה עם העולם בכל זמן נתון?איזה אני מבין שלל רב של אניים שיכולים לצוץ כל רגע משום מקום ולהשתלט על כל המערכת?אלו דברים ישנים נושנים.ולכל אני יש תג מחיר שמגיע איתו ומספיק התפרצות של "שוקולד" אחד של איזשהו "אני" מגלגול קודם והאדם תמיד ייזכר לדראון עולם..:)
הדובר בשיר אולי סכיזואידי ומפוצל אולם הטיעון של גלגול קודם אינו מנותק מהקשרים למשל,שהרי האמונה בגלגולים ובקארמה היא אמונה נפוצה מאוד בעולם והמחירים שבני אדם משלמים לעיתים,על פי אמנותם,הוא מחיר שנדרש מהם על סמך מעשים שנעשו כבר בגלגולים קודמים.אבל זה לא רק זה.
תכונה מסויימת באדם יכולה להיתפס כדבר מה שהתגבש לאורך גלגולים ולפעמים תכונה הופכת להיות אדם וכך האדם נתפס בידי הבריות, ללא חנינה, באמצעות תכונתו או התנהגותו החיצונית לאורך זמן, המשדרת דבר מה.
אבל האדם אינו ההתנהגות בהכרח, יש בו הרבה יותר מכך וההתנהגות הספציפית אינה האדם.
למשל, תארו לעצמכם, שמישהו כזה, מההסוג המתואר כאן השתלט על הפילוסוף הנודע מרטין היידגר והפך אותו פתאום לנאצי ומרגע שהוא הפך לנאצי הוא אפילו לא יכול להכחיש שהוא נאצי, כי הנאצי השתלט על דמותו. אבל רגע, אומר אי שם בפנים מרטין היידגר האמיתי: "אני לא נאצי!אתם שומעים, מעולם לא הייתי נאצי, זה לא אני, אני לא יודע אפילו איך זה קרה, שהנאצי הזה השתלט עלי בצורה הזאת!,בכלל הייתה לי אהובה יהודייה(ומפורסמת!) " אבל אף אחד לא שומע יותר את מרטין היידגר האמיתי, אפילו לא מרטין היידגר הפילוסוף, כי גם מרטין היידגר הפילוסוף הוא כבר לא הפילוסוף האמיתי.:)
בכל מקרה,זה לא בהכרח יוצא מגדר הרגיל שהתנהגותו של אדם תשתנה ואפילו האדם ישתנה, שהרי גם להתנהגות יש בסיס פיזיולוגי מאוד משמעותי וחשוב. וכאשר האדם רואה שמשהו בתוך עצמו משתנה, הרי שהמיספירה מסוימת בתוכו תבקש לספר סיפור בנוגע לאותו שינוי ואז כל דבר תופס, אפילו סיפור מהסוג המופרך ביותר.למשל,סיפור מהסוג ששמענו בשיר הזה.:)
בכלל,העולם מלא סיפורים ,חלקם מופרכים וכל הסיפורים המופרכים(שחלקם מרתקים מאוד,משעשעים מאוד,מזוויעים מאוד לעיתים)מקורם בבני אדם.
בני אדם הם יצורים מרתקים, מופלאים,רבי פנים,ששום דבר שיאמר בנוגע אליהם לא אמור להפתיע אותנו.מדובר ביקום שלם,אף יותר מיקום שלם.בכלל כדאי יותר,ככל הנראה,להיות אדם מאשר מקק או זבוב, אפילו שמקקים יכולים לשרוד מלחמות אטומיות. כמה מלחמות אטומיות היו כבר בעולם?
אבל הכל יחסי כמובן, המקק לא יודע איך זה להיות אדם והאדם לא יודע איך זה להיות מקק. אולי מקקים נהנים יותר.מי יודע?:)