שירה

משורר חצר / רון גרא

לוּ הָיִיתִי מְשׁוֹרֵר חָצֵר
הָיָה לִי קוֹל קָבוּעַ,
קְהַל שׁוֹמְעִים
לֵב רָחָב
בְּהִלָּה,
בְּהֹלֶם מְפֹרָשׁ.
בְּקַתְרוֹס יַפְלִיגוּ הַמְנַגְּנִים
הַנָּשִׁים בְּשֵׂעָר אָרֹךְ
בְּמוֹרַד הַגַּן תְּדַקְלֵמְנָה
בְּמֵאָה שְׁעָרִים
אֶת שִׁירַי
כְּמוֹ צָבְאוּ עָלַי בְּפָמוֹטוֹת
זָהָב.

אֲבָל
אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֵר חָצֵר
הָעִתּוֹנִים לוֹבְשֵׁי הַסִּינָר
אֵינָם מַבִּיטִים בְּסַלְסִלָּתּי
סַלְסִלַּת רוֹכֵל
אֵינָם מוֹצְאִים בָּהּ
פִּסַּת אָדֹם,
יָרֹק
גַּם לֹא אֱגוֹז
לֹא לֶחֶם
לֹא יַיִן.
שִׁירַי בְּסַךְ הַכֹּל קוֹנִים
לִי
לְעִתִּים
חֲבֵרִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

16 תגובות

השאר תגובה