גיא חצרוני ממליץ: והיום איננו כלה

מאת: גיא חצרוני (מערכת ליריקה)
 
קבוצה יוצאת במרחבי ערבות הסארוזק שבקזחסטן לקבור את חברם. ידגיי שבראש החבורה מוליך אותנו באמצעות זיכרונותיו ואגדות המקום לתקופת תום מלחמת העולם השניה, לקראת תום תקופת סטאלין. אנשים פשוטים, יוצאי צבא הנושאים טראומות מלחמה מוצאים קצת שלווה במקום רחוק ונידח בו הרכבות נוסעות ממערב למזרח וממזרח למערב… ובו בזמן מתרחש סיפור שלא יאמן שעשוי לשנות את חיי האנושות כולה.
 
ב 1991 אחרי נפילת ברית המועצות הוסיף לו הסופר פרק נוסף שכניראה היה חייב לשמוט אותו בתקופה הסובייטית.
 
הספר מרגיש כבד בהתחלה אך כשאתה שוקע לתוכו הדמויות מקבלות צבע וחיים וסיפורם מרתק ומעורר מחשבות, מכניס את הקורא לתקופה ותרבות אחרות, בהם האדם נחשב לכלי שרת בידי השליטים הנעלים.
הגעתי אל הספר באופן מפתיע בעקבות שיחה על נופים הנגלים ממטוסים לפני נחיתה כשאחי ואשתו נזכרו בטיסה מעל מדבר שהזכירה להם את הנופים מהספר.
 
מתוך הספר:
 
״מה פירוש מילה משלו! מה זה צריך להיות?״ נאנח עיני-בז במנוד ראש כמוכיח. ״מה זאת אומרת המחשבות שלו? ההשקפה הפרטית שלו? דעתו האישית שלו? אסור שיהיה קיים דבר שכזה- מלה משלו. כל מה שנרשם על נייר לא שייך עוד לכותב. מה שנחרת בעט לא ייעקר באת. רק זה חסר לנו, שכל אחד יתחיל להביע מחשבות ודעות משלו. יהיה שמח.”