נהר / אביחי קמחי
פַּעַם חָשַׁבְתִּי
שֶׁאֲנִי מְטַיֵּל בִּרְחוֹב
בְּעִיר אֵירוֹפֵּאִית
הַנָּהָר הָיָה קָרוֹב מְאוֹד
וְחָשַׁבְתִּי לְהַגִּיעַ עַד אֵלָיו
מִסִּבָּה שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי
פָּנִיתִי יָמִינָה לְתוֹךְ בְּלוֹק
וְעָלִיתִי בְּמַדְרֵגוֹת בַּרְזֶל
לְדִירָה בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה
שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת דֶּלֶת עֵץ גְּדוֹלָה
מֵחַלּוֹן הַמִּטְבָּח נִשְׁקָף הַנָּהָר
וְאִשָּׁה אַחַת
עָמְדָה סָמוּךְ אֵלַי וּבָחְשָׁה בְּסִיר
תַּעֲרֹבֶת עָלִים וַעֲשָׂבִים
אִשָּׁה אַחֶרֶת
שָׁכְבָה עֵירֻמָּה עַל מִטָּה
לֹא מָצָאתִי עִנְיָן לְהִתְעָרֵב
וְיָרַדְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת
מָצָאתִי עַצְמִי בִּרְחוֹב אַחֵר
הַנּוֹשֵׁק לַנָּהָר
אֲבָל הַגֶּשֶׁם הֵחֵל לָרֶדֶת
ניקוד: יאיר בן־חור
15 תגובות
רחל בכר
הרגשתי כמו בתוך חלום.
טיילתי אתך ברחוב וראיתי את הנהר, עליתי במדרגות… מה צריך יותר מזה? גם גשם הברכות נגע בי.
אביחי קמחי
רחל יקרה, קד קידה לדברייך המחמיאים
לאה צבי (דובז'ינסקי)
בשיר אני זורמת עם הנהר המעניק חיים, השיר כמו נלקח מרגע של חלום או הזייה ואז ירד הגשם וכאילו החזיר את המציאות, שיר יפה אביחי הכניס אותי כאילו לתוך התמונה. תודה
אביחי קמחי
לאה יקרה תודה על דברייך ועל פרשנותך
מיכל פ.
יפה.
אביחי קמחי
תודה
אריק בנדק חביב
סיפור נחמד. לא הבנתי מדוע הוא בתבנית של שיר.
אביחי קמחי
אריק שלום,
ראה תגובתו של מוטי היא תיתן לך מענה שלם על התהייה שלך
אריק בנדק חביב
אביחי שלום,
קראתי את התגובה הארוכה של מוטי, ולצערי היא לא הצליחה לשכנע בשלל נימוקיה, שהטקסט הסיפורי-המינורי הקטן הזה הוא שיר ולא מיניאטורה ששורותיה נקטעו לשוות לה צורת השיר, בין היתר, כדי אולי לדחוס בה משמעויות מעבר לקיים בה, לו התפרסמה כקטע פרוזה רגיל.
מוטי
נו,אבידן כנראה צדק במקצת כשאמר:
" שיר הוא דבר שאני קובע שהוא שיר, לאחר שאני כותב אותו כשיר או כלא-שיר,אבל מפרסם אותו כשיר, ועכשיו תקבעו מחדש מה זה שיר".
אבל לא כל אחד יכול לעשות זאת כמובן. כדי שאוסף של שורות ומילים על דף תהפוכנה לשיר,
חייב להתקיים תנאי מקדים מסוים והוא, שכותב אותן שורות יהיה משורר, שכבר כתב לפני כן שירים אחרים ופרסם כמה ספרים.(אם אתם מרגישים קצת תרעומות על העניין הזה,אז בסדר,גם אני:) כותב השורות חייב להיות ידוע כמשורר הכותב שירה בעיני הבריות, בעיני הזולת.
סיפורי חלום הרי יש לכל אדם ואריק ,שהגיב לפני צודק לחלוטין בעניין הזה,אבל סיפורי חלום מהסוג המופיעים למשל בספרים של קפקא או שולץ יכלו להיות רק לקפקא ולשולץ. חלום המופיע כשיר ונכתב בידי משורר, הרי שהוא אינו חלום סתם. חלום המופיע כשיר, יש לו איכות אחרת מאשר חלום שהאדם רושם לעצמו ביומנו,
או מספרו, נניח,לפסיכולוג.
הייתה תקופה שהייתי מפרש לילדי את החלומות שהיו מספרים לי בבוקר ומעמיד אותם, עבורם,בהקשר של חייהם, כפי שהיו ידועים לי באותו רגע,אבל מה אני יודע על החיים של הדובר בשיר הזה למשל? לא יודע שום דבר שיכול להיות לו ערך עבורי ולכן אין ככל הנראה משמעות לאוטוביוגרפיה כזאת או אחרת ויש להתבונן בשיר עצמו ולראות מה יש בו,המניב, בהכרח ,משמעות וערך.
מה יש בשיר?
מרגע שהגענו למסקנה שזהו שיר, נחפש בו מה שיכול להיות בשיר, רגש וצורה. למשמעות נגיע מאוחר יותר. מה מאפיין את השיר הזה? מה יש כאן, שמכוון אותנו אל מעבר לחלום ספציפי,כזה או אחר?
השיר מחולק לארבעה חלקים ומרבית החלקים (הבתים, אם תרצו) מחולקים לחמש שורות, למעט הבית השלישי, שבו אנו רואים הדגשות מסוימות (בנוגע לנשים!) ושש שורות.
כאן יש לנו כבר נגיעה בצורה, בארגון, שעל פיו, בין היתר, אנו מודדים יצירה אמנותית, כזאת החורגת מסתם סיפור או חלום שאדם מספר לעצמו או לאחר. העימוד מכוון אותנו למצוא משמעות. העימוד מעורר בנו תחושה מסויימת, שהופכת בהדרגה, באמצעות הארגון של השורות והחזרה על מילים מסוימות (עוד מאפיין של שירה) להיות רגש, להיות אווירה. שיר לא חייב שתהיה לו משמעות, אבל לשיר חייבת להיות תמיד אווירה והאווירה אינה חלל ריק,היא אוסף של תחושות ורגשות.
חלום מתאפיין בשבירת הזמן והמרחב, מתאפיין בסמליות, מתאפיין בזרימה שיש בה קפיצות בלתי אפשריות לעיתים, מתאפיין בדמויות, שאינן אלא ייצוגים ומהתלות עצמיות פנימיות, שאיפות וכמיהות, פחדים וחרדות. לכן חלום יורד עמוק לתהומות, גם מבלי שמבינים את "משמעותו". האמת היא שלא לכל חלום יש משמעות. ברוב הבל הוא בא וכדומה, סתפ פעילות מוחית לעיתים, ניקיון של מולקולות ופעילות נוירונאלית כזאת או אחרת, תנועה ממקום אחד במוח למקום אחר(או מספר מקומות שונים)
הארגון בשיר בא גם לידי ביטוי גם בבחירת שמו, "נהר". התימה של הנהר חוזרת כמעט לאורך כל בתיו של השיר ולכן המשורר מייחס לה משמעות ואין כל מנוס אלא להסיק שזאת משמעות סמלית. איננו צריכים להיות מבינים גדולים בתורת הסמל כדי להבין מה יכולה להיות משמעותו של הנהר. יש לו משמעות בשיר כחלק מההקשר של הנוף וכחלק מההקשר של הסמל. נהרות באירופה נושאים משמעות מסויימת מעבר להיותם מרשימים כאלמנטים רבי עוצמה בנוף. נהר הריין למשל(זהב הריין),שהלדרלין כתב עליו, הוא אינו שווה ערך לנחל הירקון מבחינות רבות, אבל, למים זורמים יש משמעות, המים מייצגים חיים בשעה שהם זורמים, מייצגים שינוי, שלא תמיד אנו עומדים באותו רגע על טבעו וטיבו וכבר נאמר בעבר על ידי הפילוסוף (אחד החביבים על ניטשה), הרקליטוס האפל, לעולם אין נכנסים לאותו הנהר פעמיים
ואת זאת יש להבין כעיקרון מרכזי של החיים, עיקרון השינוי, שאותו השיר מנסה להעביר.
על מה יש לנו שליטה או יכולה להיות לנו שליטה? על דברים מסוימים כן ועל דברים מסוימים לא. איננו מבינים הכל ואין לנו היכולת לראות מראש כיצד יתפתחו הדברים בחיים ומה תהיינה התצאות של מעשינו, החלטותינו והתערבויותנו בשטף האירועים החידתי, החלומי, הלא מובן במידה רבה, פעמים רבות. זה מה שהשיר אומר.
נעקוב אחר המילים וניווכח בכך:
פַּעַם חָשַׁבְתִּי
שֶׁאֲנִי מְטַיֵּל בִּרְחוֹב
בְּעִיר אֵירוֹפֵּאִית
הַנָּהָר הָיָה קָרוֹב מְאוֹד
וְחָשַׁבְתִּי לְהַגִּיעַ עַד אֵלָיו
מה זה "פעם חשבתי"? המחשבות מתעתעות בנו פעמים רבות ומרחיקת אותנו מחווית העולם הבלתי אמצעית. אמנם אנו ישויות חושבות מעצם מהותנו, אבל פעמים רבות יש מרחק גדול מאוד בין מחשבותינו לבין איזושהי "מציאות".(ואיננו רק ישויות חושבות!)
מדוע עיר אירופאית? מדוע לא? סביבת החלום היא זרה לאדם ובאמצעות תחושת הזרות, האדם לעיתים רואה את הדברים בצורה טובה יותר מאשר בסביבה שאליה הוא כבר התוודע ומכיר. הנהר היה קרוב והדובר חשב להגיע אליו, אבל מה קרה? הוא לא הגיע אליו, לא באופן מיידי. עוד לפני כן נכונו לו "הרפתקאות". מדוע הסחת הדעת הזאת? מדוע המרחק הזה מהנהר? מה גורם לשינוי "בתוכניות"?
ובכן, זה חלום ותוכניות ליניאריות אינן חלק מתבנית החלום המוכרת. האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק, כפי שנאמר(או היקום או מי לא יהיה, אם יהיה או הווה:)
מִסִּבָּה שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי
פָּנִיתִי יָמִינָה לְתוֹךְ בְּלוֹק
וְעָלִיתִי בְּמַדְרֵגוֹת בַּרְזֶל
לְדִירָה בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה
שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת דֶּלֶת עֵץ גְּדוֹלָה
"מסיבה שלא הבנתי". כן, זהו סיפור החיים של אנשים רבים מאוד. מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים? מדוע אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים? מדוע הדברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים? (יש צורך להמשיך ולבאר?) לחיים יש התפתלויות רבות, ממש כמו לנוירונים במוח שלנו. לכאורה נראה שהם נעים בכיוון מסוים, אבל הסדר בהם, הארגון בהם, הוא עניין של אשלייה, לא בהכרח עניין של עובדה. התדהמה שעלולה לאחוז באדם המגלה פתאום שאין ארגון אמיתי ואין סדר אמיתי, אלא שהעולם הוא ,במידה גדולה, כאוטי והיולי, קמאי ולא רציונלי, אלו מהגילויים המעוררים בנפש האדם את המאבק המאפיין כל כך את בני האדם, ליצירת משמעות חדשה, מתוך הסבל, ליצירת עוגן חדש. לפעמים האדם ימשיך להיאבק כל חייו, אבל לעיתים הוא יבין את העיקרון ויזרום עם הדברים, יתן לעולם את אשר לעולם ויקח מהעולם את אשר העולם יציע לו. "מי שיש לו, יינתן לו ומי שאין לו, גם מה "שיש", יילקח ממנו".
עלינו להבין את הדברים, לאוו דווקא לשאוף לערוך בהם שינויים או לתמרן אותם "לטובתנו".
מה שנתפס על ידי האגו "כטובתו" האישית, פעמים רבות הוא לרעת האדם כיישות כוללת ,לרעת החיים, לרעת היקום כולו. האגו רוצה לשלוט, לאגו יש תאוות כוח, ממש כמו זאת, למשל שהייתה למקבת בשעה שנפגש עם גורלו, כבר בתחילת המחזה, כשהופיעו לפניו שלושת המכשפות. (ראיתי עיבוד של במאי הקולנוע בלה טאר, שבו שלושת המכשפות הו דווקא גברים לכאורה:) גם בשיר יש לנו איזכור קמאי כזה, מכשפי שכזה, בבית היחיד בשיר שאינו מאורגן על פי כל הבתים האחרים, מבחינת אורך שורותיו ואשר בו אנו פוגשים את הדמויות היחידות ,שהשיר חושף בפנינו:
מֵחַלּוֹן הַמִּטְבָּח נִשְׁקָף הַנָּהָר
וְאִשָּׁה אַחַת
עָמְדָה סָמוּךְ אֵלַי וּבָחְשָׁה בְּסִיר
תַּעֲרֹבֶת עָלִים וַעֲשָׂבִים
אִשָּׁה אַחֶרֶת
שָׁכְבָה עֵירֻמָּה עַל מִטָּה
מדוע היה הדובר "צריך" להגיע לנקודה הזאת על מנת להשקיף על הנהר? מהיכן הגיעו הדמויות של הנשים הללו? מה הן מייצגות? מה נקודת המבט החדשה תורמת לכל העניין?
זה לא דבר נורמטיבי להכנס לבית של זרים, וודאי לא כשיש אישה עירומה במיטה. דברים כאלו במציאות לא היו מתקבלים בהבנה ויש מצב שהדובר היה מוצא עצמו בתחנת המשטרה הקרובה. למזלו של הדובר, זה חלום ולרשויות אין דריסת רגל בעולם החלום,(אלא כיצוגים כמובן, מטרידים במידה כזאת או אחרת:) .למעשה שתי הנשים בסצינה הזאת מייצגות משהו שרחוק מאוד מלהידמות לאיזשהן רשויות. הן מייצגות היבט מסוים בנפש, הקשור בסוג של אנימה והייצוג שלה. האישה הבוחשת בסיר "תערובת עלים ועשבים" היא צד אחד של הקיום "הנשי", והיא מייצגת בנפש העולם את האלמנטים של הריפוי והנחמה או אלמנט "הכישוף והקסם". האישה השוכבת עירומה במיטה יכולה להיתפס כפגיעות הבסיסית של הנפש החשופה לחוליי העולם ולשינוי, החלק הנשי והיצירתי בנפש, שאולי יש לגאול ולהבריא,החלק אליו יש התחבר. זה יכול להיות גם סוג של "לילית" מסויימת, שהיא לא בהכרח שלילית, אלא מהווה בסיס לנפשו של העולם, אנרגיה שיש להפנים ולהטמיע במערכת שלנו באופן מודע, בעבודת נפש ייזומה, ממש כמו ההיכרות עם הצל שבנפש. זה משמעותי, כי הבית האחרון מפנה את תשומת ליבנו למשהו שמתרחש לאחר מכן:
לֹא מָצָאתִי עִנְיָן לְהִתְעָרֵב
וְיָרַדְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת
מָצָאתִי עַצְמִי בִּרְחוֹב אַחֵר
הַנּוֹשֵׁק לַנָּהָר
אֲבָל הַגֶּשֶׁם הֵחֵל לָרֶדֶת
מדוע הדובר לא מצא עניין להתערב? האם לא יכול להיות שהאישה הייתה במצוקה? אולי היה מקום להזעיק את "הרשויות"?:) לא יכול להיות שהאישה הבוחשת עשבים ועלים היא מכשפה המשעבדת את האישה השנייה ומסממת אותה, אלוהים יודע לאילו מטרות? בכל אופן, החלום הזה מתרחש בעיר אירופאית ואנו כבר יודעים מה קרה באירופה לאורך אלפי שנות היסטוריה, אולי זה קשור? מדוע שלא יהיה קשור? עמי ותמי, הנזל וגרטל, סיפורי האחים גרים? כל אלה אינם סוג של חלום המספר משהו על הנפש הקמאית של היבשת? הכל יכול להיות, אבל במקרה הזה, הדובר לא ראה סיבה להתערב. מה הוא כבר יכול לעשות? זה חלום ובזה הרגע,הוא פרץ לבית ללא רשות, האם לא מתבקש, שיעשה את הצעד ההגיוני היחיד ויצא משם חזרה בטרם ישלם את המחיר? הדברים הם כפי שהם והאדם הוא כפי שהוא וזהו הדבר שיש להכיר בו.
בסופו של דבר, החלום לוקח את הדובר לרחוב סמוך לנהר ומה מתחיל להתרחש באותו רגע, לאחר המפגש המשונה עם הנפ]ש הקמאית וצדדיה השונים? הגשם, כסמל נוסף של פריון ויצירה, מתחיל לרדת. מעגלי החיים ייפתחו וייסגרו, דברים יתרחשו, כל מיני דברים, השינויים הם בלתי נמנעים, הסבל, הזקנה,המחלה,המוות, אבל האדם הצועד בעקבות גורלו אינו נותן לאלו להשפיע עליו, הוא מבכר, במקום זאת, להיות חלק מכל זה, לקחת חלק, להתמזג עם הדברים הללו, לעשות את חלקו, לקבל השפעה, להיות מוזן ורווי, ליצור. המים בנהר מתחילים בגשם, החיים כולם מתחילים במים הזורמים. יש להיות עם הדברים ולפעול משם.
יש כמובן את המדרגות וגם מדרגות הן סמל, כמו ששלבים בסולם הם סמל, כמו שכל דבר יכול להיות סמל. אנו עולים בחיים, אנו יורדים, טועים בדרך לא מעט פעמים, מעפילים להרים, נופלים לתהומות, תוהים על כל מה שקורה ועל כל מה שאולי כבר לא יקרה. מה עוד אנו עושים?
נו,אז שיר זה משהו שהמשורר מחליט שהוא שיר ואילו אני למשל(דהיינו הקורא:) מחוייב להתייחס אליו ככזה ולעשות עימו משהו, אם אפשר מועיל.(או לאפשר לשיר לעשות עימו משהו, נניח מעשה של חסד:)
אי אפשר לקרוא שיר באמצעות המוח ההגיוני, הרציונלי ,"השמאלי".השיר מתחיל במקום אחר לחלוטין ויש להתחיל משם גם את הקריאה. לאחר מכן מגיעים לנקודה שבו ימין משיק לשמאל ויש סינכרון מושלם בין שניהם וכל אחד תורם את חלקו וכך צריך להיות.
אביחי קמחי
מוטי שלום ,
מבקש להודות לך על פרשנות מדויקת עמוקה ומקיפה באופן יוצא מהכלל. זה שימח אותי וריגש אותי. ניכר
שהבנתך בשירה היא יוצאת דופן, אין הדבר מובן מאליו בעיניי שהשקעת זמן רב ומחשבה רבה בניתוח שיר אחד שלי
מוטי
מצאתי בשיטוטי באינטרנט את האמנית המיוחדת הזאת וציוריה המופלאים בנושא ה- divine feminine/
אפשר להתרשם מעבודתיה ומחזונה באתר שלה בלינק הבא:
https://www.floraaube.com/gallery/
מוריה רוזנבלום
ההגעה ואי ההגעה לנהר מתקיימות בו זמנית, אולי זוהי כולה תנועת ה-נהר
השיר מתכתב גם עם משל הלב והמעיין של ר' נחמן מברסלב.
האישה העירומה/פצועה והשמאנית רוקחת התרופות, מאפשרות לו לראות את הנהר.
הוא עד לתהליך הריפוי וניגש לחבר אותן בחזרה לנהר העמוק הרחב, חיבור שנראה כמבקש להציע נחמה
ואז הגשם מצטרף ומחבר את הכל לתנועת נהר גדולה
ריקי
הכתיבה הפרשנית של מוטי מדהימה בכל מובן ! ועם השיר של אביחי זרמתי לגמרי ! תודה לשניהם
בטי בלנק ברגר
בשעת צהריים, אהבתי לטייל אתך בשיר-חלומך. תודה!