'התקווה – חיים, והחיים – תקווה', אומר פתגם צרפתי. וזאת למרות העצב, הפחד והחרדה הממלאים את חיינו. תודה, רחל, לך ולליריקה. אהבתי את שירך. נחוצה לנו מעט תקווה בשעה גורלית זו…
בְּבֵית הָעֶצֶב שׁוֹכְנוֹת
עֵינַיִם
בְּבֵית הַפַּחַד
לֵב
העצב והשמחה אמנם שוכנים בבתים נפרדים ,אבל המקדש מאחד את כל השמחה והצחוק ואת כל הרגשות החיוביים.
מקסים ומרגש
לעיתים, אכן, זה כל מה שדרוש כדי לשנות את מסלולה של ספינה כבדה אל עבר יעד חדש לחלוטין מזה שאליו היא הייתה מכוונת לפני כן. "סדר צר להגיון, חריץ צר להבטחה".עולם הרגש הוא עולם כאוטי, שעלול גם להיות הרסני לעיתים באופן בלתי הפיך.יחד עם זאת מרבית בני האדם חווים את הסבל, חווים את הבלבול, הפחד, החרדה ויש להם בו זמנית גם את היכולת והכלים לצאת מהמצבים הללו, להכיל אותם, לכוון אותם.מכנים זאת התפתחות על ציר הזמן וזה ממש דומה להתפתחותם של בני ישראל החל מיציאת מצריים(ועוד לפניה|)ועד הגיעם אל המנוחה והנחלה,אל "ההבטחה","בארץ זבת חלב ודבש (שהתברר שהיא לא בדיוק זבת חלב ודבש כל הזמן ויש להיאבק כדי לשמור אותה כזאת:)
אין חוויה של סבל ללא עונג והנאה ולא חוויה של הנאה ועונג ללא סבל. בעולם התופעות הן באות בכפיפה אחת.
דבר זה צויין גם על ידי הבודהא כבר לפני אלפי שנים והיום המדע מתאר זאת באמצעות תיפקודם השונה של מגוון נוירוטרנסמיטרים במוח (או היעדרם או חסרונן אפשר לומר במידת מה).
איפה האדם בכל זה? היכן שהוא תמיד היה .בתווך, באמצע, בונה את עצמו מכל החומרים כולם, מהסבל, מההנאה, מהחיים, מהמוות.מלכד את הכל לכדי יצירה חדשה, הבנה חדשה, אופקים חדשים.המסע נמשך.
32 תגובות
שלומי רומנו
שיר נהדר המתאר בפשטות את כל הרגשות השליליים ולבסוף משאיר תקווה שיהיה טוב ושמח
רחל בכר
לרגשות השליליים כח גדול והנטייה שלנו לאפשר להם להשתלט., אבל צריך לקרוא עליהם תיגר ולגבור עליהם.
תודה.
עדה ק.
זה תיאור יפה ונכון של תחושה מוכרת: כשההיגיון אומר שיהיה שיפור אבל הרגש מסרב להאמין. בסןף בדרך כלל מתברר שההיגיון צדק.
רחל בכר
תודה עדה'לה.
בני בכר
די לסדק דק כדי לאפשר לאור לחדור פנימה.
רחל בכר
נכון, האופטימיות צריכה רק רמז כדי לפרוץ.
תודה יקר שלי.
שי
מילים יפות
רחל בכר
תודה לך יקר שלי.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תיאור נפלא של פחד, חרדה וגם שביב תיקווה. מאוד אהבתי, תודה
רחל בכר
תודה לאה, על מילותיך.
אסתי
מאחלת שההיכל של המצוקה יתכווץ לצריף ושמקדש הצחוק יבנה וישמש עלייה לרגל לכולנו.
רחל בכר
אסתי תודה לתגובתך.
ואמן.
רחל בכר
אריאלוש יקרה את תמיד מצליחה לרגש אותי בתגובותיך.
תודה.
אריאלה
מודה שחששתי לקרוא שיר בשם שכזה.. אך לאחר הקריאה נותרתי עם חיוך מתחת לעיניים ובתוך הלב
תודה רחל על עצירה בזמן לחשיבה והתרגשות
Eugenia Blogologi
אני חשה שאת מתארת את המציאות הקשה שלנו והשפעתה על גופנו המותש
בכשרון גדול את מפייטת את המציאות הזו
רחל בכר
תודה אוגניה יקרה.
ותודה על הפרגון והשיתוף בפייסבוק.
Aya Hochshteadt
יפה, מפתיע באופטימיות שלו.
תודה על השיתוף.
רחל בכר
תודה לך על התגובה.
ענבר שרוני
אופטימי ומקסים !
רחל בכר
תודה ענבר.
יותם פלמוני
הכל יפה ומתומצת..
לברור לי, למה מזבח לרן. ד"ש לבני
רחל בכר
תודה יותם בני מוסר ד"ש בחזרה.
מזבח לרון מהסיבה הפשוטה מנהג היהודים היה להביע את אסירות התודה בזבח ובמקרה דנן הצחוק והשמחה ראויים הם לציון שבהוקרה.
מיקי הראל
אוהבת את מהות השמחה שבך
אופטימי למרות שמתחיל מן הכבד אל הקל
רחל בכר
תודה גדולה מיקי. שמחה על תגובתך.
ארלט
'התקווה – חיים, והחיים – תקווה', אומר פתגם צרפתי. וזאת למרות העצב, הפחד והחרדה הממלאים את חיינו. תודה, רחל, לך ולליריקה. אהבתי את שירך. נחוצה לנו מעט תקווה בשעה גורלית זו…
רחל בכר
תודה ארלט.
אהבתי את התגובה והפתגם.
משום מה תגובתי מאתמול התפיידה.
שיק
איפה שיש קרן אור קטנה החושך נעלם ואיננו
רחל בכר
תודה שיק. הצדק אתך והלוואי שנזכור זאת תמיד..
צחי
בְּבֵית הָעֶצֶב שׁוֹכְנוֹת
עֵינַיִם
בְּבֵית הַפַּחַד
לֵב
העצב והשמחה אמנם שוכנים בבתים נפרדים ,אבל המקדש מאחד את כל השמחה והצחוק ואת כל הרגשות החיוביים.
מקסים ומרגש
רחל בכר
תודה צחי על קריאתך המושכלת.
מוטי
רַק סֶדֶק דַּק
לַהִגָּיוֹן
חָרִיץ צַר
לַהַבְטָחָה
עוֹד יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ
לַצְּחוֹק
וּמִזְבֵּחַ
לָרֹן.
לעיתים, אכן, זה כל מה שדרוש כדי לשנות את מסלולה של ספינה כבדה אל עבר יעד חדש לחלוטין מזה שאליו היא הייתה מכוונת לפני כן. "סדר צר להגיון, חריץ צר להבטחה".עולם הרגש הוא עולם כאוטי, שעלול גם להיות הרסני לעיתים באופן בלתי הפיך.יחד עם זאת מרבית בני האדם חווים את הסבל, חווים את הבלבול, הפחד, החרדה ויש להם בו זמנית גם את היכולת והכלים לצאת מהמצבים הללו, להכיל אותם, לכוון אותם.מכנים זאת התפתחות על ציר הזמן וזה ממש דומה להתפתחותם של בני ישראל החל מיציאת מצריים(ועוד לפניה|)ועד הגיעם אל המנוחה והנחלה,אל "ההבטחה","בארץ זבת חלב ודבש (שהתברר שהיא לא בדיוק זבת חלב ודבש כל הזמן ויש להיאבק כדי לשמור אותה כזאת:)
אין חוויה של סבל ללא עונג והנאה ולא חוויה של הנאה ועונג ללא סבל. בעולם התופעות הן באות בכפיפה אחת.
דבר זה צויין גם על ידי הבודהא כבר לפני אלפי שנים והיום המדע מתאר זאת באמצעות תיפקודם השונה של מגוון נוירוטרנסמיטרים במוח (או היעדרם או חסרונן אפשר לומר במידת מה).
איפה האדם בכל זה? היכן שהוא תמיד היה .בתווך, באמצע, בונה את עצמו מכל החומרים כולם, מהסבל, מההנאה, מהחיים, מהמוות.מלכד את הכל לכדי יצירה חדשה, הבנה חדשה, אופקים חדשים.המסע נמשך.
רחל בכר
תודה מוטי.
מתפעלת תמיד מעומק קריאתך ומתגובותיך המעוררות אותי לחשוב בכיוונים חדשים..