קראתי מספר פעמים, ובכל פעם ראיתי תמונה אחרת אני חשה אכזבה לא בדיוק יודעת לשים את האצבע על מה, אולי אישה, אולי אנשים אבל חשתי אכזבה עמוקה. תודה על שיר מעניין .
הקסם פג, כמו הסתיו בארצנו הקטנטונת, לפני שמספקים להפנים שהוא כאן, הוא נעלם אל תוך החורף..
יחד עם זאת אני חשה בהשלמה ותמהני אם הנתזים העכורים מתארים את השפעתה ברבות הימים.
שיר דחוס,חידתי ומעורפל(בכוונה) אשר מעלה שאלות רבות,למשל.
מי זאת "היא",שהיה לה הקסם הזה של סתיו?
מה מאפיין את הקסם ההוא של הסתיו? מה הוא מייצג בעיני הדובר
לעומת המצב הנוכחי?
מדוע סמוכים האנשים בשיר לנתזים ומדוע הם עכורים
(גם האנשים, לא רק הנתזים)
מדוע הם נמחים בבת?(הביטוי הוא למעשה בבת אחת, אבל הצורה מתאימה את עצמה
לרעיון המובע. מדוע המילה נמחים היא בזמן הווה ביחס למה שהיה אז בסתיו?).
זה נראה כמעט כמו סוף העולם. החורף הוא זה המגיע לאחר הסתיו והוא מטאטא את כל הטינופת
והעכרירות המצטברת על האדמה, המדרכות, הכבישים. ישנה מחזוריות בעולם כשם שישנה מחזוריות בנפש.
מצבי רוח מאפיינים את הנפש הזאת והיא נעה ממקום למקום, מהגבוה לנמוך ומהנמוך לגבוה, מהתעלות
לדכדוך ומאפלה לאור.
הסתיו הוא עונת הבשלות הכבדה,עונת הפרי שבאה לאחר הקיץ ומבשרת את סופו של מחזור ותחילתו של מחזור חדש.הגשם שירד על האדמה ירווה אותה ויצמיח מחדש את כל מה שכמה לצמוח ולגדול, זרעים שנטמנו עמוק באדמה ומייחלים למים.בנקודה הזאת,הדברים חייבים להשתחרר, ליפול, לנשור ולמות. חלק מהאדם חייב להרפות ולוותר, חלק בנפש חייב לראות מעבר לעצמו ומעבר לזמן הנתון, בפרספקטיבה של הנצח, כי אי אפשר לאחוז בדברים לנצח ואי אפשר לאחוז "בקסם" זמני לנצח. הקסם הוא אשליה, אבל יש משהו שהוא מעבר לאשליה. זה נראה עכור, זה נראה כמו אנשים ונתזים הנמחים בבת אחת, כי ההיצמדות היא גדולה, אבל הטוהר שבא לאחריה גדול אף יותר והוא מבשר משהו גדול ומלא תשוקה שבא לאחר מכן כמו האביב.
סתיו הוא כמו עונת חלום ונפשות מסוימות רואות לעיתים את העולם כמו חלום.מה יש מעבר לחלום?מה יש בחלום עצמו שיכול להוביל להתעוררות?כשהכל נושר מסביב והדברים מתפרקים במה אפשר להיאחז?
יש דבר אחד שבו אפשר להיאחז כאשר נראה שהכל נמחה, והוא הקסם האמיתי, הנפש שאין לה גבולות.
7 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
קראתי מספר פעמים, ובכל פעם ראיתי תמונה אחרת אני חשה אכזבה לא בדיוק יודעת לשים את האצבע על מה, אולי אישה, אולי אנשים אבל חשתי אכזבה עמוקה. תודה על שיר מעניין .
אריק
וואוווווווווו
לטעמי, תמצות מבריק של עונת הסתיו, של הרגשות האופייניים לסתיו, לכוחו למרק בשל "רגשות עגולים" את המציאות.
יפה
רחל בכר
הקסם פג, כמו הסתיו בארצנו הקטנטונת, לפני שמספקים להפנים שהוא כאן, הוא נעלם אל תוך החורף..
יחד עם זאת אני חשה בהשלמה ותמהני אם הנתזים העכורים מתארים את השפעתה ברבות הימים.
תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי
תודָה רַבּה לענת, לרונית וליאיר מ'ליריקה', תודות גם לרחל, לאריק וּללאה היקרה – קלעת ללב-העניין!
תמי
השיר כמו הסתיו, חמקמק, נוגע, אוחז ועובר מתמונה לתמונה, מתחלף
תודה על השיר
מוטי
שיר דחוס,חידתי ומעורפל(בכוונה) אשר מעלה שאלות רבות,למשל.
מי זאת "היא",שהיה לה הקסם הזה של סתיו?
מה מאפיין את הקסם ההוא של הסתיו? מה הוא מייצג בעיני הדובר
לעומת המצב הנוכחי?
מדוע סמוכים האנשים בשיר לנתזים ומדוע הם עכורים
(גם האנשים, לא רק הנתזים)
מדוע הם נמחים בבת?(הביטוי הוא למעשה בבת אחת, אבל הצורה מתאימה את עצמה
לרעיון המובע. מדוע המילה נמחים היא בזמן הווה ביחס למה שהיה אז בסתיו?).
זה נראה כמעט כמו סוף העולם. החורף הוא זה המגיע לאחר הסתיו והוא מטאטא את כל הטינופת
והעכרירות המצטברת על האדמה, המדרכות, הכבישים. ישנה מחזוריות בעולם כשם שישנה מחזוריות בנפש.
מצבי רוח מאפיינים את הנפש הזאת והיא נעה ממקום למקום, מהגבוה לנמוך ומהנמוך לגבוה, מהתעלות
לדכדוך ומאפלה לאור.
הסתיו הוא עונת הבשלות הכבדה,עונת הפרי שבאה לאחר הקיץ ומבשרת את סופו של מחזור ותחילתו של מחזור חדש.הגשם שירד על האדמה ירווה אותה ויצמיח מחדש את כל מה שכמה לצמוח ולגדול, זרעים שנטמנו עמוק באדמה ומייחלים למים.בנקודה הזאת,הדברים חייבים להשתחרר, ליפול, לנשור ולמות. חלק מהאדם חייב להרפות ולוותר, חלק בנפש חייב לראות מעבר לעצמו ומעבר לזמן הנתון, בפרספקטיבה של הנצח, כי אי אפשר לאחוז בדברים לנצח ואי אפשר לאחוז "בקסם" זמני לנצח. הקסם הוא אשליה, אבל יש משהו שהוא מעבר לאשליה. זה נראה עכור, זה נראה כמו אנשים ונתזים הנמחים בבת אחת, כי ההיצמדות היא גדולה, אבל הטוהר שבא לאחריה גדול אף יותר והוא מבשר משהו גדול ומלא תשוקה שבא לאחר מכן כמו האביב.
סתיו הוא כמו עונת חלום ונפשות מסוימות רואות לעיתים את העולם כמו חלום.מה יש מעבר לחלום?מה יש בחלום עצמו שיכול להוביל להתעוררות?כשהכל נושר מסביב והדברים מתפרקים במה אפשר להיאחז?
יש דבר אחד שבו אפשר להיאחז כאשר נראה שהכל נמחה, והוא הקסם האמיתי, הנפש שאין לה גבולות.
תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי
תודָה רַבּה, תמי וּמוטי!