שירה

* / יעל רן

ספטמבר 12, 2020 /
 
זֹאת לֹא שִׂמְלָה לְבָנָה,
רַק עֲרֵמַת חוּטִים.
אֵלּוּ לֹא זוּג אוֹהֲבִים,
בְּרִית בֵּין בְּדִידוּת לִבְדִידוּת.
 
כַּמָּה מְאוּסָה
הִיא שִׁגְרַת אֲהַבְהָבִים.
וּמַחְלְצוֹתֶיהַ שִׁקְרֵי מֶשִׁי.

ניקוד: יאיר בן־חור

30 תגובות

  • אריק

    ספטמבר 12, 2020 ב11:01 am הגב

    שגרה על אף היותה מבורכת, כשהיא מגיעה לעינוגי הגוף, לחוויות חושיות ולהפרשת הורמוני עונג היא הופכת לדחויה ומאוסה. כמו כמה פעמים נכנס לאותה מיטה או אחרת, נתנהג ונפעיל את עצמנו… לא מעניין.
    ללא אהבה גם המפגש האינטימי ביותר הופך למכאני ומאוס.
    אז ברור שהשיר הוא "מה זאת לא אהבה", תשובה נצחת לביאליק שהשתוקק לאהבה : אומרים יש אהבה בעולם/ מה זאת אהבה? – לפחות יודעים מהי לא.
    החריזה המקרית, בעצם המצלול – חוטים-אוהבים-אהבהבים – בוודאי הקרבה המצלולית והסמנטית של אוהבים ואהבהבים יוצרים את "תמצית השיר", אפילו יסוד אירוני או פארודי משהו.
    שיר מעניין.

      • אריק

        ספטמבר 19, 2020 ב11:48 am הגב

        לרגע קט, עת עברתי וראיתי שדילגת על התגובה שלי בצרור התודות שכתבת לכל המגיבות.ים שאלתי את עצמי, האם כה פוגענית היתה התגובה שלי? אני מקפיד מאוד להמנע מתגובות אד-הומינום מתוך אמונה עמוקה שכאשר יוצר שולח יצירתו לאוויר העולם הוא מודע לכך, כך אני מקווה, שיתכן ולא כולם יהללו, ישבחו או יכתבו תגובות דומות.
        התגובה שלי נמנעה מ"רומנטיזציה" של הטקסט או התמטיקה שלו. הייתי נאמן להבנה שלי את הטקסט ולפיענוח של הסמלים שבו, הקצב והאפשרויות השונות לקוראו.
        עת ראיתי את תגובתך הבינותי, שהתגובה שלי עוררה בך תגובת-נגד כלשהי ולקח לך זמן להגיב.
        שנה טובה לך ולבני משפחתך.

        • יעל

          אוקטובר 2, 2020 ב8:36 am הגב

          היי אריק מדוע כך כתבת?הגבתי בהחלט לתגובתך ב16 בספטמבר. האם אינך רואה אותה בדף?הפידבק שלך לשיר היה מרתק בעיניי ומעורר מחשבה, ועל כך אני מודה לך. שנה טובה !

  • רחל בכר

    ספטמבר 12, 2020 ב7:05 pm הגב

    הגבתי שלוש פעמים מהנייד ובשל ההכרח להוכיח שאני לא רובוט,אני נכשלת שוב ושוב כי אינני רואה בבירור, עד כדי כך שבא לי לצעוק שאני רובוט ושיעזבו אותי במנוחה.
    אבל כל כך אהבתי את השיר, שאינני מתכוונת לוותר ולכן אני מנסה שוב להגיב מהמחשב.
    השיר נהדר, מאד אהבתי את " ברית בין בדידות לבדידות". בעיני כל אדם שרוי בבדידות מתמדת ובחיפוש מתמיד של דרך להפיג אותה. לא פעם נישואין (בהקשר לשמלה הלבנה שסמלה שמלת הכלולות נחשקת) הם אמצעי למצוא השתייכות ובעיקר ריצוי החברה.
    זו גם הסיבה לטעמי שזו רק ערמת חוטים, צריך לעמול כדי לארוג אותה, מבד משובח כמו משי ניתן להשיג תוצאה מרשימה והמאמץ יוביל אל ההשתייכות.

    • יעל רן

      ספטמבר 12, 2020 ב7:40 pm הגב

      רחל שלום, על אף שאיננו מכירות ריגשת אותי מאוד במילותיך ובמאמצך להגיב כאן, וזה דבר שאיננו מובן מאליו.
      מאחלת לך שבוע יצירה פורה ושנה טובה,
      יעל.

  • צבי

    ספטמבר 13, 2020 ב10:38 am הגב

    השילוב בין שלמעלה ושלמטה מרתק.
    הפשטות יפייפיה.
    קריאה אחת מענגת,
    קריאה שניה, מהרהרת,
    ועוד קריאה, ועוד, ממכרת!

    באמת שאת נפלאה!
    תודה 🙂

  • עפרה בן-עמי

    ספטמבר 13, 2020 ב10:56 am הגב

    שיר נהדר על התפכחות בחיי נישואין. במבט לאחור שמלת הכלולות אינה אלא ערימת חוטים, מנבאת היווכחות בשקר. תודה!
    (גם אני נתקעתי בטלפון בשלב הפרסומות אבל הצלחתי להגיב בלפטופ)

  • אוריאל

    ספטמבר 13, 2020 ב11:03 am הגב

    מרעיד קרקעות ,מנסר אשליות,מעודד מחשבות..כתיבה מרוממת תדרי מחשבות אידיוסינקרטיות,קצר והלכת כה רחוק..מדהים תודה רבה

  • גלעד

    ספטמבר 13, 2020 ב8:13 pm הגב

    כתוב מאוד מאוד יפה. טוב לקוות, לשאוף ולעשות כל מה שאפשר כדי שלא להגיע ל„שגרת אהבהבים” שכזו.

    כל הכבוד =)

  • איתן,

    ספטמבר 17, 2020 ב9:23 pm הגב

    יעל היקרה, כמי שנשוי לחברתו לחיים כבר ששים וחמש שנים, וחווה אהבה יפה, קשה לי עם השורה האחרונה בשיר.

  • רותי פיש

    ספטמבר 19, 2020 ב11:12 am הגב

    מחלצות האהבה מתעתעות. לאהבת אמת הרבה פנים והרבה צבעים. שיר יפהפה! ❤️

השאר תגובה