נכד בוכה / יהודה ויצנברג ניב
נֶכֶד בּוֹכֶה
מַעֲבִיר בִּי פַּחַד,
הַפַּחַד הַזֶּה בִּלְתִּי נִתָּן
לְמִשּׁוּשׁ.
הַפַּחַד הַזֶּה מֵעִיר
אֶצְלִי אֶת הַגּוּף
וְעוֹשֶׂה בִּי מְעַרְבּוֹלוֹת.
אֲנִי אָדָם
שֶׁנִּזּוֹן מִפַּחַד.
כָּל פַּעַם שֶׁהָרוּחַ
מְיַבֶּבֶת
בֵּין הַתְּרִיסִים,
אֲנִי מַדְלִיק
אֶת הָאוֹר בְּחַדְרִי
וְיוֹשֵׁב לִכְתֹּב
שִׁירִים.
11 תגובות
רון גרא
הפחד שליט בכל מצב, כשהנכד בוכה הוא מעורר מערבולת,כשהרוח מיללת, בורח אל כתיבת השירים-מפלט ראוי לא תמיד מעביר את הפחד.אהבתי
רון גרונר
זהות מושלמת בין הנכד והדובר בשר מבשרו
יהודה ויצנברג ניב
רב תודות!
חנה קב רוט
. אתה נותן שם לפחדים, וכמו האדם הקדמון שצייר חיות טרף על קירות המערה, בתקווה להשתלט עליהם, אתה מצייר את הפחד במילים. זה מקנה לך לפחות שליטה חלקית. שיר נפלא!
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר נפלא ומרגש, נוגע בנקודות הרגישות שלנו כסבים וסבתות, נוגע בפחד שהוא הוא הפחד היוצר מערבולת בגופנו. שיר מרגש, הזדהיתי ואהבתי !! שנה טובה !
אריק
אני אוהב את השירים שלך יהודה.
השיר הנפלא הזה שמחבר באלגנטיות עמוקה ומרשימה בין חרדות הקיום לבין תהליכי היצירה.
מרתק לראות את הדמיון בין בכי הנכד ליבבת הרוח, את האבן הראשה בשיר [בית מעבר ] :
אֲנִי אָדָם
שֶׁנִּזּוֹן מִפַּחַד.
בימי הביניים הם קראו לאבן הראשה הזו [ אם כי בשירה שלהם, לא היתה סמטריה בין שני חלקי השיר בו נעזרו ב"מעבר" זה ] בית מעבר.
המילה פחד היא סמל מהותי בשיר הארספואטי הזה, כמו "הניצוץ" בשירו של ביאליק, אלא שבשיר הנפלא שלך, הקונקרטי עולה על המטאפוריקה המפוארת והאופראית של ביאליק.
אך, לטעמי, כמו ביאליק, הקפדת על מבנה שיר סימטרי והרמוני לגמרי: בית 1 ובית 5 – כל אחד בן 4 שורות, בית 2 ובית 4 – כל אחד בן 3 שורות, ובית 3, בית האמצע בן 2 שורות. ממש קשת אדריכלית יפהפיה.
שנה טובה לך.
אביחי קמחי
שיר מעניין, עורר בי אוסף מחשבות ואוסף פחדים וכתמיד השירה היא המענה להם
רחל בכר
כבר כשקראתי את הכותרת הזדחל בי הפחד. אני כל כך חרדתית בנושא הילדים והנכדים ובתקופה מיוחדת זו (לא רוצה להגיד כאוטית) החרדות מתעצמות שבעתיים. כמה טוב שמצאת מפלט.
הזדהיתי עם כל מילה ומאד התחברתי לשיר.
שנה טובה.
חנה קב רוט
. אתה נותן שם לפחדים, וכמו האדם הקדמון שצייר חיות טרף על קירות המערה, בתקווה להשתלט עליהם, אתה מצייר את הפחד במילים. זה מקנה לך לפחות שליטה חלקית. שיר נפלא!
Aya Hochshteadt Cohen
ליהודה שלומות,
השיר שלך מעורר בי הרבה מחשבה. מעניין שאתה מתמודד עם הפחד בדרך יצירתית דווקא (אתה יושב לכתוב שירים). אצלי, למשל, הפחד משתק את היצירתיות. שיר מצויין.
ilana pa
השורות שלך, נכתבו עם הלב, לא עם היד.
הן נקראות בקצב מוגבר, כמו הלב, כשהוא חש בסכנה.
אני, כמו הורים וסבים.ות בכל העולם כולו, חשה כמוך.
תודה על השיתוף }{ }{
ilana pa