שני שירים / יאיר בן־חור
מכתב שחרור
אָז תַּגִּידִי לִי לָמוּת כָּבוּל בְּמִטַּת יִסּוּרִים
תְּשַׁכְנְעִי אוֹתִי לְוַתֵּר, לְהִסְתַּתֵּר
לְהִתְעַטֵּף בְּבוּעָה שְׁקוּפָה אֲטוּמָה
טְרוּפָה אֲיֻמָּה
אָז תַּגִּידִי.
וַאֲנִי אֶתְכַּסֶּה בְּתַכְרִיכַיִךְ הַלְּבָנִים
אֶתְכַּלֶּה אֶתְבַּלֶּה אֶתְמַלֵּא עֶצֶב וּכְאֵב
אִלְמָלֵא הַיּוֹם הַזֶּה בִּרְגָעַי הַמִּשְׁתַּנִּים
הָיִיתִי בָּא מוּלֵךְ וְהוֹלֵךְ
מִתְהַפֵּךְ וְהוֹפֵךְ וְנֶעֱלָם מֵחַיַּיִךְ וּמֵחַיַּי.
קַמְתִּי מֵעֲפָרֵךְ, עוֹד לֹא מִצִּיתִי אֶת חַיַּי.
אֲנִי עוֹד חַי בְּחַיַּי וּבְחַיַּיִךְ אֵין עוֹד חַיִּים
אָז תְּבַקְּשִׁי מִמֶּנִּי לְוַתֵּר, לְהִתְמַסֵּר לְמוֹתֵךְ
לְהִתְחַבֵּר לִדְמוּתֵךְ, לֶהֱיוֹתֵךְ, לַהֲוָיָתֵךְ.
אָז תַּגִּידִי לִי לָמוּת אִתָּךְ מְכֻרְבָּל בִּשְׂמִיכַת יִסּוּרַיִךְ
וַאֲנִי אָבוֹא אֵלַי וְאֶתְקָרֵב לְיָדִי
אֶל עַצְמִי וְתוֹכִי
וְאַתְחִיל אֶת חַיַּי מֵהַהַתְחָלָה.
20 בדצמבר, 2020, ה' בטבת, תשפ"א
קרירות
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ סְדוּקוֹת חוֹדְרוֹת, עוֹבְרוֹת
דֶּרֶךְ סִדְקֵי הַתְּרִיס הַמּוּגָף הַמְגוֹלָל
וּמְסַנְוְרוֹת אֶת קִירוֹת הַחֶדֶר הַקּוֹדֵר.
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מְחֻמָּמוֹת מְאִירוֹת, מְסִירוֹת
עַנְנֵי אָבָק דַּקִּים מִפִּנּוֹת הַבַּיִת הַמְחֻלָּל.
וְקֹר. קֹר חוֹדֵר.
וְקַר כָּל כָּךְ הַחֶדֶר.
2 בינואר, 2021, י"ח בטבת, תשפ"א
10 תגובות
רחל בכר
וואו יאיר, שיר קינה חודר חדרי בטן.
שמתי לב לסדר המילים בשורה: "אֶתְכַּלֶּה אֶתְבַּלֶּה אֶתְמַלֵּא עֶצֶב וּכְאֵב…" דבר המרמז על ספק קל, אולי חוסר השלמה עם הבקשה הנחרצת., כי אחרי כיליון לא תיתכנה פעולות נוספות.
השיר השני הוא המשכו של השיר הזה, בעיני שני השירים יפים מאד.
אריק
מצטרף לרחל בקריאת שני השירים כחטיבת קינה אחת. השיר הראשון, שהוא כמו -סונטה, כלומר שני בתים של חמישה טורים ושני בתים של 4 טורים מהודק במבנה שלו, גם בחריזה די מקפיד על הכיוון של הסונטה הקלאסית [ הפטררקית]. גם תפיסת התמטיקה המשתנה מחלק ראשון [ 2 בתים של 5 טורים] לחלק השני [ 2 בתים של 4 טורים] מתקיימת, מ- אל תגידי.. ל- אגיע, דווקא.
השיר מחדד את היסורים הנוראים של הנשאר מאחור, את עוצמת השבר, את הרצון להתפלש בתוך הנותר מן המתה. אגב, גם מבחינת קיטוע השורות השיר הזה מושלם, כדוגמת הבית הראשון המתפרק לאט לאט גם הבית הרביעי מתפרק לו אט אט, אם כי בבית הראשון "אז תגידי" ובבית האחרון "ואתחיל את כל חיי מהתחלה". שיר קשה מאוד, שמצליח לתת מילים לאבל הקשה. השיר השני עובר מהיחיד אל העולם הסובב אותו, עולם שהוא מטונימיה לעולמו הפנימי, שהרי בית [ שהוא בתלמוד "אשת איש" ] וחדר מסמנים את הפנימיות של האדם, או את האתר/המקום ממני "הוא בא", נושם, חי, יודע ומרגיש. אבל החדר "וכל כך קר החדר".
משתתף באבלך הגדול, יאיר.
דן אלבו
שירים מרעידי לב ותודעה, מאוד נהניתי לקרוא אותם ולזהות את תחושותי עם המשורר.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שירים מרעידים מלאי כאב, קראתי כמה פעמים, כתיבה נפלאה חודרת עמוק לנבכי הלב. תודה
אורית וולף
יאיר, תודה על חדירה לעומק ולנפש העמוקה של כל אחד פנימה. השיר הראשון בעט בי כל כך. בעיטה טובה וכאובה. יש שם מצלולים גאוניים של "אתקרב לידי, לעצמי, לתוכי" ולהיעלם מחייך ומחיי. כמה פשוט וכמה בועט. מינימאליזם של כתיבה. אוצר של הרגשה.
תודה על רגישות והתרגשות.
אמנון יוגד
בשיר הראשון חשבתי בפעם הראשונה שקראתי שמדובר בקשר בין בחור לבחורה, גבר ואישה… אולם עלתה בי ההכרה שאולי זהו הקשר בין היוצר למוזה.
בשיר השני החזרה הרבה על המילה קןר. משרה על הקורא חמימות… כי הוא מבין שאינו לבד בקור. ויכול גם להתחמם מקרני השמש..
יישר כוח!
זיוה גל
יאיר יקר,
כתבת נפלא!
שני השירים כל כך טהורים ומדייקים. שירה!
עבורי, במיוחד הראשון יצירת פלא
שצריכים ללמד בתוכנית הלימודים בספרות.
בהערכה רבה, זיוה
זיוה גל
המשך,
הייתה כאן תקלה.
רק רוצה להוסיף שהפנייה של הדובר יכולה להתפרש בצורות שונות, כולן נכונות.
עם זאת,
אני הרגשתי עד הבטן פנייה למדינה, לארץ, כשיר אקטואלי ובועט!
תודה
יאיר בן-חור
תודה רבה לכל המגיבים, הפתעה משמחת! 🙂
יובל
באמת יפים, ושונים זה מזה. כוחו של הראשון נובע מהפנייה הישירה והמפתיעה למתה – קינה ששלובה
בטענה כלפי המנוחה, כלומר התרסה נגד כוח המשיכה של המוות, משהו רומנטי-גותי, אולי מיתי.
השני מטונימי – הבית, החדר, אחרי המוות, "הבית המחולל".