ירושה / תמי קויפמן
אֲנִי מַנִּיחָה אֶת גּוּפִי עַל
הַכֻּרְסָה הַיְּחִידָה שֶׁיָּרַשְׁתִּי.
סַבְתָּא פְלוֹרָה עֲדַיִן כָּאן,
רֵיחַ יַסְמִין שָׁבוּי בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ
וּמְרַכֵּךְ אֶת תַּלְתַּלַּי הַסּוֹרְרִים.
בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי
מְבַסֵּס אֶת עַצְמוֹ בַּחֲרִיצִים שֶׁבֵּין
הַתְּפָרִים
ניקוד: ענת קוריאל
9 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר נפלא, מאוד אהבתי. תודה
חגית מנדרובסקי
שיר מקסים ונוגע
דן אלבו
אהבתי.
"סַבְתָּא פְלוֹרָה עֲדַיִן כָּאן,
רֵיחַ יַסְמִין שָׁבוּי בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ
וּמְרַכֵּךְ אֶת תַּלְתַּלַּי הַסּוֹרְרִים."
מאוד אהבתי
דן
רון גרא
המשקל שלי מבסס את עצמו בחריצים שבין התפרים–יופי של שיר
תמי
תודה רבה על קריאתכם הפתוחה
חוה תמר דניאל
אֲנִי מַנִּיחָה אֶת גּוּפִי עַל, הַכֻּרְסָה הַיְּחִידָה שֶׁיָּרַשְׁתִּי – מניחה את גופה, בכל רמ"ח אברייה ושס"ה גידייה, רגשותיה ושעותיה עלי אדמות, על המשענת היציבה, אותה הורישה סבתא פלורה, העצמה, בימים פחות טובים.
הַכֻּרְסָה הַיְּחִידָה – אין עוד מלבדה, להניח עליה, את מאורעות החיים, זיכרון ריח היסמין – מנחם – וּמְרַכֵּךְ אֶת תַּלְתַּלַּי הַסּוֹרְרִים.- את מורכבות אופיה הסוער.
על הכורסה של סבתא פלורה, מוצאת שלווה, גם אם הנחמה מצויה, רק לעיתים.. בַּחֲרִיצִים שֶׁבֵּין הַתְּפָרִים.
שיר נפלא מאוד!!
תודה רבה.
תמי קויפמן
תודה על מילותיך הנוגעות
אריק
התכנסות הדורות, העברת החכמה, מוכנות להוריש הלאה.
אהבתי ונזכרתי בכיסא שירשתי מסבתי, שהיה של סבי [ כיום הכסא בן יותר ממאה ]. עוד לא התבקשתי להוריש אותי, אבל זה יבוא.
תמי קויפמן
תודה אריק, ככל אחד (כנראה) ו"הכורסה " שלו