חיי ככורה / ירון שביט

תַּחַת הַמִּרְצֶפֶת הַמְקֻבַּעַת בַּפִּנָּה הַדְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית שֶׁל חַדְרִי
וְעָלֶיהָ עוֹמֵד שֻׁלְחַן לַיְלָה עָמוּס בִּסְפָרִים וּבְמַזְכָּרוֹת
נִמְצָא פִּתְחָהּ שֶׁל מִנְהָרָה צָרָה וַאֲרֻכָּה מְאֹד
שֶׁכָּרִיתִי בְּדֵי עָמָל בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים.
יוֹם־יוֹם
שָׁעָה שֶׁבְּנֵי הַבַּיִת עֲסוּקִים בְּעִנְיְנֵיהֶם
אֲנִי מִתְקַדֵּם בִּזְחִילָה לְאֹרֶךְ דָּפְנוֹתֶיהָ הַצָּרוֹת עַד מְאֹד שֶׁל הַמִּנְהָרָה
לְאוֹר הַפָּנָס הַקָּבוּעַ בַּקַּסְדָּה שֶׁעַל רֹאשִׁי
עַד שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ אֶל לֵב לִבּוֹ שֶׁל עוֹרֵק הַמַּחְצֵב הַמְּצַפֶּה לִי בְּקִצָּה:
הָעֶצֶב
וְהוּא רוֹבֵץ שָׁם, עָמֹק בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה,
מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ מַמָּשׁ
בְּכַמֻּיּוֹת שֶׁאִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ מַעֲלֶה בְּדִמְיוֹנוֹ
וְלוּ הַפָּרוּעַ בְּיוֹתֵר
וְלוֹפֵת אֶת הָאָרֶץ פְּנִימָה
כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ הָאִטִּית
וְרַק לִי יָדוּעַ סוֹד אוֹתוֹ מִרְבָּץ
וְגוֹרָלוֹ נָתוּן בְּיָדִי
כָּל עוֹד מַמְשִׁיךְ וְזוֹהֵר הָאוֹר
הַקָּבוּעַ מֵעַל מִצְחִי
וַאֲנִי מְגַשֵּׁשׁ.