בת ממארת / רונית ליברמנש
הַדַּיֶּרֶת מְאִירַת הַפָּנִים בַּמּוֹסָד
הַקְּדוֹרָנִי
מֵעֶצֶם טִבְעוֹ הַמּוֹסָדִי
נִפְטְרָה חֹדֶשׁ לְאַחַר
שׁוּבָה מִגָּלוּת בְּמַחְלֶקֶת הַקּוֹרוֹנָה
הַזְּמַנִּית.
הַדַּיֶּרֶת מְאִירַת הַפְּנִים, מְעַשֶּׁנֶת כְּבֵדָה
דֵּי צְלוּלָה,
מֵעוֹלָם לֹא הִתְלוֹנְנָה
עַל בְּדִידוּתָהּ.
"הַבַּת שֶׁלִּי עֲסוּקָה", תֵּרְצָה תָּדִיר, "מְ־אֹ־ד עֲסוּקָה";
שָׂחָה –
וּפּוּף –
הִתְעוֹפְפָה
לָהּ מֵעֵמֶק הַבָּכָא.
ניקוד: יאיר בן־חור
9 תגובות
רחל בכר
אובדן דיירת מאירת פנים הופך את המוסד לקדורני כפליים.
מעט האור שהיא הפיצה, למרות ועל אף בדידותה, זיכתה אותה ואת דרי המקום במעט אופטימיות מלאכותית..
כותרת השיר צמררה אותי והעובדה שהאם מתרצת את אי ביקורה של הבת מוכיחה את העדפתה לראות רק את הצד האופטימי שבחיים או שמא להתכחש למציאות המכוערת ולברוח מן האמת.
היא הרי מתעופפת (פורשת כנפיים? כדי להתפתח) מעמק הבכא, עמק הדמעות.
אוגניה
מסכימה עם כל מילה
אוגניה
היכרתי כזו בדיור מוגן של אימי, הייתה כ כ מתוקה, מצחיקה, חוש הומור, תמיד היה נעים לפגוש אותה, נטולת מבקרים לחלוטין ופתאום פוף. ממש ככה
עדיין מתגעגעת אליה
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר כואב, מראה את משחק החיים למרות כאב הבדידות והנטישה בתוספת מגיפת הקורונה שעוד יותר מדגישה את עוצמת הבדידות. מרגש וכואב
אריק
אני רוצה להתמקד על ה- "פוף", אותה מילת קסם של פיות המעלימות דברים, ונשאר רק צליל ה- פוף, שמסמן רִיק, חור שחור "בלתי נראה" מעבר מחומר לאוויר ריק.
אני חושב שהמילה הזו אכזרית ונוקבת מכל מה שכבר נכתב לפניה, דווקא בשל היות הדמות בנרטיב "מאירת פנים" במקום קדורני, מטבעו?
על אף הדמיון בין מאירה ל- ממארת [ והקישור הפנימי בין שם השיר לגברת הנפטרת, לבד מהרמיזה בתרוץ על העדרות הבת, הנוספת לשם השיר ], הרי ממארת בא משורש מא"ר המציין מחלה קשה, גידול סרטני, ומקורו במילה מארה, שהיא קללה, ומתחברת גם לשורש אר"ר, שהוא לקלל. קצוות חדים כאלה מעודדים קריאה טיפה אחרת של תרוץ האם ושם השיר.
תודה לך.
עפרה בן-עמי
שיר נוגע ללב! ברור שהאם מתרצת תירוצים עבור הבת המנוכרת שאינה מבקרת אותה בעמק הבכא, אבל שם השיר פחות או יותר הופך את הבת לסיבת מותה של האם. המגיפה לא חיסלה את האם, אך כנראה הצער על אובדן הקשר עם הבת עשה זאת. לגבי ״הפוף״ שהוזכר כאן בתגובות, בעיני, אם כבר למות, עדיף לעשות זאת כך, ובמילים אחרות, יתכן שהאם דווקא נגאלה מיסוריה.
רונית ליברמנש ורדי
תודה רבה לכל המגיבות :). התגובות שלכם נגעו ללבי.
אריק. חבל שלא זכיתי במורה מסוגך בשנותיי המייסרות בתיכון.
החוויה המתקנת התרחשה בשלב מאוחר. בתואר השני והשלישי.
תמי
רונית, שם השיר מיד עורר בי תגובה. צירוף שאינו מזמין ואינו מנבא טובות..ואכן, השיר מנכיח את הבת דרך עיני האם הסולחת?לא בטוח. מרקם יחסים של מציאות בסוף חיי האם. והפוף. נותן את מכת המחץ.
כמו כן אהבתי את המצלול שבשיר
תודה
רונית ליברמנש ורדי
יחסים מהסוג שניסיתי לתאר (בהסתמך על צפייה ודמיון) הם אכן ממאירים. מאמינה שמשבר בין אישי חריף עלול לדרדר לא פחות מאשר מחלה. וניכור בת-אם קיצוני משול לשְׂאֵת מַמְאִירָה.
תודה רבה, תמי.