שירה

* / רונן בלומברג


בַּסּוֹף הַבְּדִידוּת
כִּבְּתָה אֶת הָאֵשׁ
רַק הַפַּחַד עוֹד נִשְׁאָר
כְּגַחַל לוֹחֵשׁ
מְאַיֵּם לְהַכִּישׁ כְּנָחָשׁ.

ניקוד: יאיר בן־חור

4 תגובות

  • רון גרא

    הבדידות, מסוגל להכל! גם לכבות אש! הפחד הוא שנותר! כגחל-כשארית מן האש שכבתה, והוא מאיים כנחש.
    מלים מעטות האומרות הכל! נפלא

  • אריק

    כמו רון גרא אני חושב שזה שיר נפלא. אני רוצה להוסיף שם המבנה שלו, חמישה טורים מחזק את עוצמת הפחד. הפחד הוא נחש. הוא לוחש והוא מכיש.
    הבחירה במצלול ה- אש כדי לבטא את עצמת הפחד : אש – לוחש – נחש מוסיפה את ה"טוויסט" שיש בשיר הקטן הזה – קשה מן הבדידות הוא הפחד. האם הבדידות היא הכוח המוביל לפחד, מכבה את האש, זו שאחלה מענינת פסיכולוגית בפני עצמה, אבל מהשיר עולה – היעלמות האש [ אש החיים? תשוקה? רצון? סקרנות? ] מזמינה את הנחש [ מוות, שטן, יצר אלים ].
    תודה על השיר

  • רחל בכר

    האש ארחה לחברה, הרחיקה בעלי חיים מסוכנים וחרקים, חממה וספקה עניין בריקוד הלהבות. אלא שאז היא גם אפשרה התמקדות באני ובהתמודדות עם הבדידות ומי רוצה להתמודד איתה? עדיף פחד מחייה וממריץ חושים, חיים אל מול כיליו.
    והגחל הלוחש מלמד שהאש לא כבתה לחלוטין, היא רק התחפשה לאיום.

  • רחל בכר

    האש ארחה לחברה, הרחיקה בעלי חיים מסוכנים וחרקים, חממה וספקה עניין בריקוד הלהבות. אלא שאז היא גם אפשרה התמקדות באני ובהתמודדות עם הבדידות ומי רוצה להתמודד איתה? עדיף פחד מחייה וממריץ חושים, חיים אל מול כיליון.
    והגחל הלוחש מלמד שהאש לא כבתה לחלוטין, היא רק התחפשה לאיום.

השאר תגובה