שיר מתוחכם מאוד, אקטואלי מאוד וגם משקף הלך נפש, כלומר לירי למהדרין שמהדרין. ר"ל אין זה שיר אווירה, וגם לא שיר שעם תם המחלה הזו, וקבלת זריקה חד שנתית, כמו חיסון לשפעת, יילמד כאיזה ייצוג ספציפי לקורונה, ר"ל, אמנם מדבריי עולה שאפשר להחליף קורונה בכל גורם אחר, אבל יידוע הקורונה בשיר לא מאפשר זאת. כך, השיר הוא ייצוג בלעדי של הדוברת, של רוחה ונפשה ושל שירתה.
מבחינה מצלולית, לא חרוז [אם כי שורות 2, 3 בבית השני חורזות "רחוק – חק" הרי שורה 2 ושורות 5+6 בשיר נושאות את צליל ה- אוֹ [O] החזק. החיבור המצלולי הופך את השלישייה הזו: אם ואחות, מקום רחוק ו – לחם חוק למהות עקרונית והיא הבדידות. הבדידות שהולידה הקורונה? שהרי השורה השניה בשיר מרפררת ומשוחחת עם שירו הידוע של ביאליק "הכניסיני" [הכניסיני תחת כנפך / והיי לי אם ואחות].
אצל ביאליק, הבדידות עליה הוא מקונן קשורה לחווית חיים שלמה, שמעולם לא זכה בה, לטענתו. שיר שיש בו גם דיבור "היסטורי" ואולי ביאוגרפי לתקופת חיים שלו כצעיר [ אם כי בסיפור שלו "מאחורי הגדר" הוא לא בדיוק "סבל" מהיעדר אהבה, או למצער, מין – ולמדנו מזמן שאין להקיש מביוגרפיה אישית על שיר וכמובן משיר על ביאוגרפיה אישית]. ביאליק מכסה את "כל הנקודות" של " ההתבגרות המינית-נפשית. הייחודיות של השיר שלפנינו, שעל אף שהיתה בדידות, שהיא לחם חוק, הקורונה "הולידה אותה" למקום רחוק. ברור שהצירוף הולידה ל.. אינו תקין, אבל המטאפורה הזו מרתקת, כיוון שהבדידות ההיא, ה- בן זוג, הולדה [ נלקחה, הוגלתה.. ואולי גם משמעות "תוצאה" יש בצירוף, תולדת מעשים] למקום אחר הרחיקה את בן הזוג, את הבדידות שהיתה "אם ואחות וגם בן זוג" למקום רחוק.
אפילו, "הבדידות שלי היא לחם חוק", היתכן שגברה עליה הבדידות שהולידה הקורונה?
וזוהי בדידות קורונה [לא בדידות ה-קורונה], בדידות שגירשה לרחוק את הבדידות שלי.
על פניו ניתן להתרשם שהקורונה הביאה בכנפיה לא רק השלמה כי עם הזדמנות לגילוי עצמי (מי אני? מה אני?) שאולי לא באה לידי ביטוי קודם לפרוץ המחלה..
יתכן אפילו שהיה בזכותה קיצור תהליכים, כמו נסיעה לחיפוש עצמי בארצות מאתגרות.
יש לי הרגשה שהכותבת מברכת עליה, כי הבדידות היתה מאז ומתמיד אלא שהיא הצליחה ליצור מטמורפוזה.
שיר מעניין, תוכנו מתכתב יפה עם מצב אישי ונפשי. יש בו מן אווירת חידוש בכתיבתו. ועוד משהו נוסף. קריאת בו מביאה
לכתיבת תגובות מעניינות של הקוראים ובמיוחד זו של אריק. אהבתי.
6 תגובות
רון גרא
דבר מוליד דבר! הקורונה הולידה,בן זוג חדש,אח ואחות חדשים וכאשר כולם חד הם—- הבדידות שהפכה ללחם חוק! אהבתי מאד
אריק
שיר מתוחכם מאוד, אקטואלי מאוד וגם משקף הלך נפש, כלומר לירי למהדרין שמהדרין. ר"ל אין זה שיר אווירה, וגם לא שיר שעם תם המחלה הזו, וקבלת זריקה חד שנתית, כמו חיסון לשפעת, יילמד כאיזה ייצוג ספציפי לקורונה, ר"ל, אמנם מדבריי עולה שאפשר להחליף קורונה בכל גורם אחר, אבל יידוע הקורונה בשיר לא מאפשר זאת. כך, השיר הוא ייצוג בלעדי של הדוברת, של רוחה ונפשה ושל שירתה.
מבחינה מצלולית, לא חרוז [אם כי שורות 2, 3 בבית השני חורזות "רחוק – חק" הרי שורה 2 ושורות 5+6 בשיר נושאות את צליל ה- אוֹ [O] החזק. החיבור המצלולי הופך את השלישייה הזו: אם ואחות, מקום רחוק ו – לחם חוק למהות עקרונית והיא הבדידות. הבדידות שהולידה הקורונה? שהרי השורה השניה בשיר מרפררת ומשוחחת עם שירו הידוע של ביאליק "הכניסיני" [הכניסיני תחת כנפך / והיי לי אם ואחות].
אצל ביאליק, הבדידות עליה הוא מקונן קשורה לחווית חיים שלמה, שמעולם לא זכה בה, לטענתו. שיר שיש בו גם דיבור "היסטורי" ואולי ביאוגרפי לתקופת חיים שלו כצעיר [ אם כי בסיפור שלו "מאחורי הגדר" הוא לא בדיוק "סבל" מהיעדר אהבה, או למצער, מין – ולמדנו מזמן שאין להקיש מביוגרפיה אישית על שיר וכמובן משיר על ביאוגרפיה אישית]. ביאליק מכסה את "כל הנקודות" של " ההתבגרות המינית-נפשית. הייחודיות של השיר שלפנינו, שעל אף שהיתה בדידות, שהיא לחם חוק, הקורונה "הולידה אותה" למקום רחוק. ברור שהצירוף הולידה ל.. אינו תקין, אבל המטאפורה הזו מרתקת, כיוון שהבדידות ההיא, ה- בן זוג, הולדה [ נלקחה, הוגלתה.. ואולי גם משמעות "תוצאה" יש בצירוף, תולדת מעשים] למקום אחר הרחיקה את בן הזוג, את הבדידות שהיתה "אם ואחות וגם בן זוג" למקום רחוק.
אפילו, "הבדידות שלי היא לחם חוק", היתכן שגברה עליה הבדידות שהולידה הקורונה?
וזוהי בדידות קורונה [לא בדידות ה-קורונה], בדידות שגירשה לרחוק את הבדידות שלי.
אריק
למהדרין שבמהדרין!
רחל בכר
על פניו ניתן להתרשם שהקורונה הביאה בכנפיה לא רק השלמה כי עם הזדמנות לגילוי עצמי (מי אני? מה אני?) שאולי לא באה לידי ביטוי קודם לפרוץ המחלה..
יתכן אפילו שהיה בזכותה קיצור תהליכים, כמו נסיעה לחיפוש עצמי בארצות מאתגרות.
יש לי הרגשה שהכותבת מברכת עליה, כי הבדידות היתה מאז ומתמיד אלא שהיא הצליחה ליצור מטמורפוזה.
בני אטיאס
שיר מעניין, תוכנו מתכתב יפה עם מצב אישי ונפשי. יש בו מן אווירת חידוש בכתיבתו. ועוד משהו נוסף. קריאת בו מביאה
לכתיבת תגובות מעניינות של הקוראים ובמיוחד זו של אריק. אהבתי.
בני אטיאס
קריאתו (של השיר כמובן)