שירה

* / יאיר בן־חור

אוקטובר 2, 2021 /

הָאֹשֶׁר מִתְדַּפֵּק עַל דֶּלֶת בֵּיתְךָ

לֹא תִּסְתּוֹבֵב לִקְרָאתוֹ וְתִפְתַּח?

מְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן, מְבַקֵּשׁ כּוֹסִית לִימוֹן

מְעַט מַיִם לְהַשְׁקִיט אֶת הַטַּעַם הֶחָמוּץ וְהַמַּר

וְאַתָּה נוֹעֵל וְנִנְעָל, עוֹד מְעַט שׁוּב תִּבְרַח.

הָאֹשֶׁר מִתְגַּנֵּב אֶל חֲדַר מִטָּתְךָ

לֹא תִּסְתּוֹבֵב אֵלָיו לְחִבּוּק וּנְשִׁיקָה?

נִכְנָס מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה בְּמִין תְּנוּעַת הֲלִיכָה

שׁוֹכֵב עַל הַסָּדִין הַכָּבוּי הַמְקֻמָּט, מְחַכֶּה לְאַהֲבָתְךָ

וְאַתָּה פּוֹחֵד וְנִפְחָד מִכָּל מַגָּע וּשְׁתִיקָה.

7 באוגוסט, 2021, ‏כ"ט במנחם אב, תשפ"א

21 תגובות

השאר תגובה