* / מתי שמואלוף
וִתַּרְנוּ עַל הַחֶבְרָה שֶׁאֶל תּוֹכָהּ הוּקֵאנוּ
אִבַּדְנוּ אֶת מְקוֹמֵנוּ בְּתוֹכָהּ
מָשַׁכְנוּ אֶת יָדֵינוּ מֵהַהַשְׁפָּעָה עָלֶיהָ
שָׁכַחְנוּ אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת מֻשְׁפָּעִים מִמֶּנָּה
אֲנַחְנוּ נִמְנָעִים מִמֶּנָּה, וְהִיא נִמְנַעַת מֵאִתָּנוּ
וּבְכָל זֹאת, בְּכָל מָקוֹם בָּעוֹלָם מַצִּיגִים אוֹתָנוּ כְּחֵלֶק מִמֶּנָּה,
מִבְּלִי לָדַעַת שֶׁסָּגְרוּ בְּפָנֵינוּ אֶת הַדְּלָתוֹת
וְלָקְחוּ מֵאִתָּנוּ אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא שׁוֹלְחִים
וּכְשֶׁהַמִּכְתָּבִים נִשְׁלָחִים, לְמִי הֵם נִשְׁלָחִים?
וְעַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים שִׁירִים, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְפַרְסְמִים שָׁם,
כְּשֶׁהַשִּׁירִים מְדַבְּרִים, אֶל מִי הֵם מְדַבְּרִים?
אֲנַחְנוּ מִתְרַחֲקִים מִכָּל מָה שֶׁחוֹלֶה בְּקִרְבָה
וּמִתְעוֹרְרִים בְּשִׁיר כּוֹאֵב אַחֵר
10 תגובות
חגית זוהרה מנדרובסקי
שיר כאב ואמת. והמבין יבין…
רון גרא
תקופת "המצורעים"
דן אלבו
תחושות דומות.
אני סגרתי בפניה את לבי, כדי לא להשתגע.
עפרה בן-עמי
אהבתי את השיר הזה. שירת הגלות הפנימית והחיצונית מלאות בצער ובקושי של התלישות. בשיר הזה מובעת נחמה כלשהי בחיים שמחכים לדובר בתוך השיר הבא.
אוולין כץ
שיר חזק שמביע בכל עוצמו את תחושותיי ואת הכאב של האדם בתוך חברה שנעלה את עצמה
בשורות האחרונות יש מבע של תקווה גם אם תהא זו כתיבת עוד שיר מיוסר: "אֲנַחְנוּ מִתְרַחֲקִים מִכָּל מָה שֶׁחוֹלֶה בְּקִרְבָה
וּמִתְעוֹרְרִים בְּשִׁיר כּוֹאֵב אַחֵר"
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר יפה ומאוד כואב, מזדהה מאוד עם הכאב בשיר. תודה
איתן.
שיר חזק (!) שיר חזק (!!) שיר חזק (!!!) אני המטפס כבר במעלות, המובילות לסוף העשור התשיעי לחיי, מתגעגע למנהיגותך , שהובילה בעבר משוררים צעירים אל הרחוב. לקרוא שירים במקומות, בהם מתרחש העוול. השירה הזו חייבת תקומה. השירה הזו מצפה למנהיגותך. מתי, קדימה, הרם את הכפפה.
אריק
יש בי תחושות מורכבות ביחס לשיר הזה.
אירוני מאוד, השיר מתפרסם בעברית בקבוצת שירה ישראלית, נקרא גם על ידי אנשים מאותה חברה "שהדובר הורקא לתוכה, והוא הקיא עצמו ממנה". האירוניה הזו כלכך חזקה, שהיא מעמידה, לענ"ד את ה"צעקה" התרבותית, ודוק לא האישית, בשיר יש "דוברים מוכללים" ולא אחד ויחיד וחד פעמי, ל"א, יש רצון בשיר ליצג קבוצה חברתית-תרבותית מאובחנת היטב.
אני חייב לציין, שההיסטוריה של ההקאה החוצה, ההגירה, ולא גלות – אני מסרב לקבל את ההחלטה של משוררים מסוימים להגר, ודווקא לגרמניה כגלות, זו הגירה הטיפוסית לרבים מהמזרח אל המערב, שנראה "חופשי יותר". – חלה גם על ישראלים אהובי החברה, אלה שהחברה לא חלמה וגם לא חולמת להקיא אותם.
מן הצד השני, ברור לי היטב מהיכן שואבים הדוברים בשיר את תעצומות הנפש שלהם, התחלנו עם יואב חייק, יוסי אלפי, ארז ביטון וטסנו לערס-פואטיקה ול-ספוקןוורד הרבה פעמים. השיר בהיותו חשוף, שזור ושלוב היטב בפואטיקה ה"ענייה" של שנות ה- 80 [ראה השירסיפור של מירי בן שמחון על הנערה מקטמונים] אינו מותיר הרבה מקום לסב-טקסט, למעט אותו סבטקסט של גולי בבל:
תהלים קל"ז
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל
א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר.
ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
ז זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ.
ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.
נירה.
אני כמו איתן מתגעגעת לימים בהם , אתה מתי שמואלוף הלהבת משוררים ומשוררות, שיעמדו יחד מול בית כלא בו יושבים מהגרי ומהגרות עבודה עם ילדיהם לפני גירוש . ושם באותו מקום קראו שירה וצעקו צעקה נגד גירוש. וזו רק דוגמא אחת מני רבות . אנא , הרם את הכפפה, שאיתן ביקש שתרים. אני מצטרפת לקריאאה . למגיב איציק, אני מסתייגת מנימת היהירות וההתנשאות שבתגובתך.
אופיר מלכי
השיר כתוב בלשון רבים
מי הרבים האלו? האם הם לא חברה בפני עצמה?
מיהי החברה שעליה הרבים האלו מוותרים?
קראתי פעמיים ושלוש
המשורר כנביא זעם.
פחות מתחברת לדימוי הזה.
ובנימה אישית, בחברה המודרנית בתרבות השפע יש שפע במות אפשריות
לכתוב להביע להשתתף לחלוק ליצור קשר.
זה נהדר בעיניי.
יש מי שיכול להרגיש שהוא הולך לאיבוד ומתייתר
מתפשט מייחודו.
אני מרגישה ההיפך.