אין לי לב / לילך גליל

לאבא

לִי אֵין לֵב
בִּזְמַן שֶׁלִּבְּךָ שֶׁלְּךָ גּוֹאֶה בְּדָם
וְאַהֲבָה.
יוֹשֶׁבֶת לְיַד מִטָּתְךָ הַלְּבָנָה עִם פִּנְקָס וְעֵט
מְצִיפָה אוֹתוֹ בְּמִלִּים וּבְעֵינַיִם יְבֵשׁוֹת.
הִנֵּה אַתָּה נִפְקַח אֵלַי,
מַבָּטְךָ מַנִּיחַ בִּזְהִירוּת סִירַת נְיָר קְטַנָּה
עַל קַרְקָעִית נַפְשִׁי. כָּךְ
הִיא לֹא תִּטְבַּע לְעוֹלָם.

ניקוד: חני צפריר

*בפתיחת השיר מצהירה המשוררת: “לי אין לב", בניגוד ללבו ה"גואה" של אביה.
עיניה אמנם נשארות יבשות, אך הכתיבה מפצה על אי-היכולת לבכות. המילים (אלה שלא נאמרות ועולות רק על הנייר), מאפשרות את ההיפקחות וההיפתחות בין האב לבתו.